היבטי ביטוח לאומי בהקצאת אופציות לעובדים

1. (1)הקצאת אופציות לפי סעיף 3(ט) לפקודה;
2. (2)הקצאת אופציות לפי סעיף 102 חדש-מסלול הכנסת עבודה;
3. (3)הקצאה שאינה באמצעות נאמן לפי סעיף 102 חדש (סעיף 102(ג) לפקודה);
4. (4)הפרה של תקופת החסימה לפי סעיף 102 חדש (סעיף 102(ב)(4) לפקודה);
5. (5)הפרה של תקופת החסימה לפי סעיף 102 ישן (ככל שרלוונטי).

בתקופה האחרונה ניתנו שלושה פסקי דין אשר עסקו בסוגיה זו.

בפסק הדין בעניין בל (ת"א) 4961/02 שרון טופז נ' המוסד לביטוח לאומי (2007) (להלן: "עניין טופז") עלתה שאלת מועד חבות התשלום בביטוח לאומי של שני עובדים, אשר קיבלו מהחברה המעבידה אופציות לפי סעיף 3(ט) לפקודה, לרכישת מניות החברה. מניות החברה נסחרו בבורסת הנאסד"ק בארצות הברית. בהסכם האופציות בין החברה לבין העובדים נקבע מנגנון Vesting לפיו האופציות ניתנות למימוש, בהתאם לתקופת הבשלה. חלק מן האופציות הנ"ל הפך להיות בשל (vested) בסוף שנת 2001. בפועל מימשו העובדים אופציות אלו  בסוף שנת 2001 ובתחילת שנת 2002.

המוסד לביטוח לאומי, טען, כי יש לחייב בביטוח לאומי את מלוא האופציות שהובשלו לראשונה בשנת 2001, וזאת על אף שחלקן מומש כאמור למניות החברה רק בשנת 2002. הביטוח הלאומי, סמך טענתו על פסיקת בית המשפט העליון בע"א 7043/99 פקיד שומה כפר סבא נ' יאיר דר, שם נקבע ביחס להקצאת אופציות לפי סעיף 3(ט) לפקודה, כי יש להבחין בין אופציות סחירות הממוסות כבר במועד ההקצאה, לבין אופציות שאינן סחירות, הממוסות רק במועד המימוש של האופציות למנייה.

בעניין טופז המוסד לביטוח לאומי, טען בהתאמה, כי משחלפה תקופת ההבשלה הראשונה, הפכו האופציות לסחירות.  

בית הדין האזורי לעבודה אימץ את עמדתו זו של המוסד לביטוח לאומי, וקבע, כי לצורך שאלת החבות במס הכנסה וביטוח לאומי אין משמעות למועד בו מומשו האופציות בפועל, אלא למועד בו הפכו סחירות וניתנות למימוש.

בערעור שהוגש לבית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 574/07) הגיעו הצדדים לערעור להודעה משותפת, אשר קיבלה תוקף של פסק דין ובמסגרתה נאמר, כי מועד החיוב יהיה רק במועד מימוש האופציות למניות ולא במועד ההבשלה. כלומר, הלכה למעשה הערעור התקבל. יצוין, כי המוסד לביטוח לאומי ניצל את הבמה שניתנה לו והבהיר, בין היתר, באותה הודעה, כי קביעת עיתוי החיוב במועד המימוש תישמר רק לגבי אופציות שהוקצו לפי סעיף 3(ט) עובר לתיקון 132 לפקודה ואך ורק לגבי אופציות שמומשו בתקופת יחסי העובד מעביד.

בפסק הדין בעניין ב"ל (ירושלים) 10134/06 בנק מזרחי ואח נ' ביטוח לאומי – סניף ירושלים (2008) (להלן: "עניין בנק מזרחי"), שניתן עוד טרם החלטתו של בית המשפט העליון בעניין חגי כץ, נדרש בית הדין לשאלת מהותה וסיווגה של הכנסת עובדי הבנק, מהקצאת מניות של הבנק במחיר הנמוך מערכם בשוק, וזאת כחלק מהליך הפרטה שעבר הבנק. המניות הופקדו בידי נאמן לתקופה של כ-36 חודשים. עובר למועד ההקצאה, נתנה נציבות מס הכנסה אישור ביחס לתכנית להצעת המכר של מניות הבנק לעובדים.

בית הדין האזורי לעבודה קבע, כי הכנסת עובדי הבנק מההטבה שניתנה להם במסגרת הקצאת מניות הבנק, אינה הכנסת עבודה כטענת הביטוח הלאומי, כי אם רווח הון. בית הדין נימק את החלטתו בדמיון הקיים בין מנגנון הקצאת המניות לעובדי הבנק לבין סעיף 102 ישן ולאור פסק הדין המחוזי בעניין חגי כץ, שקבע בדומה לפסיקת בית המשפט העליון, שהרווח שמקורו במניות/אופציות שהוקצו מכוח סעיף 102 ישן, יסווג כרווח הון.

לסיכום, הקצאת אופציות לפי מתווה סעיף 102 חדש במסלול רווח הון או לפי סעיף 102 ישן אינה מקימה ככלל חבות בדמי ביטוח לאומי. לעומת זאת, הקצאה של אופציות, שאינה עומדת בתנאים של המסלולים הנ"ל עלולה ליצור חבות בדמי ביטוח לאומי ולהקטין את ההכנסה נטו של העובד ממימוש האופציות בסכומים ניכרים (עד לסכום מקסימאלי של כמאה וחמש עשרה אלף ש"ח, בהתאם לשיעורי דמי הביטוח הלאומי ולתקרת תשלום דמי הביטוח הלאומי הנכונים למועד רשימה זו).   

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.