התיקון לחוק יחסי ממון והשפעתו המהפכנית על תהליך הגירושין

עורכי דין - מידע משפטי: דיני משפחה - דיני משפחה - גירושין - חוק יחסי ממון - תיקון לחוק יחסי ממון - הסכם ממון - בני זוג - חלוקת רכוש - איזון משאבים - נכסי קריירה- כושר השתכרות-תיקון 4 לחוק

החוק בתיקון זה אימץ, למעשה, מודל של גירושין אזרחיים...

שלח שאלה בנושא לעורך דין

התיקון לחוק יחסי ממון והשפעתו המהפכנית על תהליך הגירושין
מאת: עו"ד לירן פרידלנד

תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון חולל מס' שינויים מהותיים בחוק, שלהם השפעה דרמטית על התנהלות בני הזוג בהליכי הגירושין ואשר מדגישים ביתר שאת את הצורך בעריכת הסכם ממון.

במאמר זה אסקור בקצרה את השינויים המהותיים בחוק ואת השפעתם.

התיקון הראשון:

הקדמת מועד איזון המשאבים – עד לתיקון, מועד איזון המשאבים שנקבע בחוק, דהיינו, המועד בו ניתן לחלק את הרכוש בין בני הזוג, היה פקיעת הנישואין עקב גירושין או מוות. מצב זה אפשר סחיטה ע"י בן הזוג שלא מעוניין בחלוקת הרכוש וזאת ע"י סירובו לגט.

התיקון לחוק – קבע שמועד איזון המשאבים יוקדם לאחד מ-3 המועדים הבאים, ללא קשר לפקיעת הנישואין:

1.שנה מיום שהוגשה תביעה משפטית.
2.9 חודשים מיום שהצדדים נפרדו פיזית.
3.קיים קרע בין בני הזוג, או שבני הזוג חיים בנפרד, אף אם תחת קורת גג אחת במשך 9 חודשים, כאשר תקופה זו יכולה להיות קצרה יותר אם ניתנה החלטה שיפוטית המעידה על קרע ביניהם.

השפעת התיקון – החוק בתיקון זה אימץ, למעשה, מודל של גירושין אזרחיים, ללא צורך להוכיח עילת גירושין, כאשר צד שרוצה להתגרש יכול להביא לחלוקת רכוש, גם אם הצד השני מסרב להתגרש. תיקון זה נטרל, למעשה, את יכולתו של הצד שאינו מעוניין להתגרש, לסחוט את הצד השני באמצעות מניעת חלוקת הרכוש.

התיקון השני:

לבית המשפט ניתנה הסמכות לעכב את איזון המשאבים וחלוקת הרכוש, אם הוא נוכח לדעת שמי שמבקש את איזון המשאבים פועל בחוסר תום לב בעניין הגירושין.
בית המשפט אף רשאי להתנות את ביצוע איזון המשאבים בכתב הסכמה למתן גט מצד המבקש.
סמכויות אלה של בית המשפט נועדו לצמצם את יכולת הסחיטה ואת סרבנות הגט.
במקרה שהבעל נתן הסכמה בבית המשפט לתת גט ולאחר מכן מסרב לגרש את אשתו בבית הדין, יוכל ביה"ד הרבני לכפות עליו גט.

התיקון השלישי:

תיקון מהותי וחשוב נוסף נתן לבית המשפט סמכות להורות על חלוקה לא שוויונית של הנכסים בין בני הזוג, בהתחשב , בין השאר, בכושר ההשתכרות של כל אחד מהם.

נכס זה הוכר לראשונה בחוק זה כנכס ממשי, בר חלוקה, שיש לקחתו בחשבון בעת קביעת איזון המשאבים, לאחר שבית המשפט העליון קבע שיש להכיר בכושר ההשתכרות כנכס בר איזון.

נכס זה שלא חולק בעבר, גרם לפערים גדולים בין גברים ונשים, כאשר על פי מחקרים כלכליים ניתן ללמוד שהנכס הכלכלי המשמעותי ביותר בעולם המודרני הוא כושר ההשתכרות.

למרות ההכרה הפורמלית , עדיין קיימות בעיות קשות הנוגעות בשאלת חישוב אותו נכס ומימושו, כאשר לבתי המשפט עדיין אין את הכלים הדרושים לצורך כך כמו גם מומחים כלכליים שהתמחו בתחום זה אשר יסייעו בידו.

בנסיבות אלה, הדרך היעילה והקלה ביותר הפתוחה בפני בית המשפט, בבואו לבצע איזון משאבים בין בני זוג, הינה להורות על חלוקה לא שיוויונית ביניהם, כך שבן הזוג שלו כושר השתכרות גבוה יותר, יקבל חלק קטן יותר מהנכסים המשותפים הממשיים שנצברו במהלך חיי הנישואין.

המקרים הקשים יותר הינם אלה בהם בני הזוג לא צברו במהלך נישואיהם נכסים ממשיים והנכס היחיד הקיים הוא כושר ההשתכרות. במקרים אלה, יהיה רשאי בית המשפט לקבוע פיצוי בגין ההבדלים בכושר ההשתכרות.

לסיכום: התיקונים שנסקרו לעיל, למרות שכוונו לתיקון עיוותים, הרי שנושאים בחובם אלמנט של חוסר וודאות ממשי באשר לפסיקת בית המשפט ומקשים ביותר על הערכת תוצאות ההתדיינות בין בני זוג.

מצב זה, כאמור, מדגיש ביתר שאת את הצורך בעריכת הסכם ממון, אשר יקבע את אופן ודרך פירוק התא הזוגי במקרה של גירושין, בהסכמת בני הזוג וימנע התדיינויות משפטיות ממושכות ויקרות, אשר תוצאתן, הלא צפויה, עלולה לגרום לעוול ממשי לפחות לאחד מבני הזוג.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.