אחריות הרשות המקומית לנזקים הנגרמים לרכב כתוצאה מנפילת עצים

עורכי דין - מידע משפטי: דיני נזיקין ו/או ביטוח, דיני צרכנות ו/או תביעות קטנות - דיני נזיקין - רשלנות עיריה - אחריות רשות מקומית - נזקי חורף - נפילת עץ - שיטפון - פיצויים - רשויות מקומיות - תביעות קטנות - מחזיק מקרקעין

שלח שאלה בנושא לעורך דין

אחריות הרשות המקומית לנזקים הנגרמים לרכב כתוצאה מנפילת עצים
מאת: עו"ד גלעד רמתי

לקראת ימי החורף הגשומים שעתידים לבוא עלינו לטובה צפויים גם נזקים רבים לרכוש ובעיקר לרכבים כתוצאה משיטפונות ונפילות עצים. להלן מדריך קצר בנוגע לאפשרויות הפעולה העומדות בפני בעל רכב שרכבו נפגע עקב אחת הסיבות האמורות לעיל.

בעלי רכב שניזוק והינם מבוטחים בפוליסת מקיף לרכב דרכם סלולה להגיש תביעת ביטוח כנגד המבטח ולקבל את תגמולי הביטוח בגין הנזק.
הבעיה מתעוררת כלפי רכבים שניזוקו ובעליהם אינם מבוטחים בביטוח מקיף (בדר"כ בגלל שווי רכב נמוך או דגם ישן שחברת הביטוח מסרבת לבטח בביטוח מקיף).

במקרה זה נשאלת השאלה מי צריך לפצות את בעל הרכב שניזוק כתוצאה מנפילת עץ ו/או שיטפון?

כל עוד הרשות המקומית לא הכינה ויישמה תוכנית עבודה מסודרת בכל הנוגע לנטיעת עצים ואחזקתם אזי ברוב המקרים היא תחוב ברשלנות כלפי בעל הרכב.

מקור אחריותה של העירייה נובע ממספר סעיפים בפקודת העיריות:
סעיף 235- בענין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה:
(1)    תפקח על השיוור, הרום, הרוחב והבניה של כל רחוב;
(2)    תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו
       רכוש הפרט;
(3)    תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב;

סעיף 249(9) - לנטוע עצים בכל רחוב או בכל מקום ציבורי, ולהקים סוככי עצים, ובלבד שהרחוב או המקום לא ייפגעו על ידי כך יותר מן הראוי.

סעיף 249(29)- לעשות בדרך כלל, כל מעשה הדרוש לשם שמירה על תחום העיריה, בריאות הציבור והבטחון בו, וכן, ברשותו של הממונה, להקים ולקיים מוסדות לבריאות הציבור ולחינוך, ולסייע בהם.

בפסק הדין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב (ת.א 123770/00 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עירית ירושלים) בגין נזק שנגרם למכונית עקב קריסת עץ ביום סערה בירושלים, קבע בית המשפט כי היה על העירייה לנקוט צעדים למניעת סכנות, אם על ידי הימנעות מראש מנטיעת עצים מסיביים בסביבת מגורים, ואם על ידי פעולה לאיתור סכנות, וזאת, במיוחד בהתחשב בכך שמזג אוויר סוער אינו בלתי שכיח.

פסק הדין המנחה (שעסק דווקא בהקשר של נזק גוף) בסוגיית אחריותה של הרשות המקומית לנזקים עקב נפילת עצים ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א 1108/01 נפומניאשיץ ורה נ' עיריית חיפה).

הגב' נפומניאשיץ נפגעה מענף עץ אקליפטוס שנפל עליה שעה שהלכה לתומה ברחוב, ביום גשם סוער.
העירייה טענה שגם אם ניתן למנוע סכנה של קריסת עצים ושבירת ענפים, הדבר כרוך במשאבים כספיים ניכרים, שאין ביכולתה לעמוד בהם בשל אילוצים תקציביים. בית המשפט דחה את טענת העירייה וקבע כי נקודת המוצא היא שעל העירייה אחריות כבעלים וכמחזיק המקרקעין, הנטל על העיריה לסתור את "חזקת החובה" של אחריותה כמחזיק וכבעלים, אולם היא לא הניחה תשתית ראייתית מספיקה לעמוד בנטל זה שכן היא לא הנהיגה מדיניות של בקרה, דיווח ופעילות בשטח בכל הנוגע לנטיעת עצים ותחזוקתם.

השיקול המרכזי אשר הביא את בית המשפט לקביעתו היה שכיחות המקרים של נשירת ענפי עצים. בית המשפט קבע כי על העירייה להציג את התמונה המלאה ביחס לשיקולי פעולתה לטיפול במפגעי העצים בכדי שתתקבל טענתה לפיה אין היא יכולה לטפל בכל עץ ועץ משיקולים כלכליים, ומשלא עשתה כן, אזי דין טענה זו להידחות.

האם הרשות המקומית אחראית גם במקרה שחניתי במקום אסור?

על רכבו של אלכסנדר (ת.ק 2922/06 ברקון אלכסנדר נ' עיריית ירושלים) נפל עץ ואם לא די בכך הוא החנה את רכבו במקום אסור ואף קיבל דו"ח. בית המשפט קבע כי למרות שאלכסנדר חנה במקום אסור מוטלת חובת זהירות על העירייה בהיותו של אלכסנדר עובר אורח במקום.

את התביעה כנגד הרשות המקומית ניתן להגיש לבית המשפט לתביעות קטנות או בית משפט שלום (בית המשפט לתביעות קטנות דן בסכום תביעה של עד 30,100 ₪).

אסיים בציטוט מדבריו הפואטיים של כבוד השופט יונה אטדגי בפסק דין מנורה נ' עיריית ירושלים לעיל, כדלקמן:
"דואב הלב לכרות עץ, בוודאי עץ אורן גדול וגבוה, הנמנה על קבוצת עצים ותיקים, ששימש לילדי בית הספר לצל מהשמש הקופחת, שבין ענפיו שיחקו ושעל גזעו נשענו.
אך גם עץ שכזה צריך להיפרד מאתנו, אם נשקפת ממנו סכנה, ומוטב לעשות כך כשעדיין יש ממנו זיכרונות טובים בלבד, והלא, חלילה, הדברים יכלו שלא להיגמר בנזק לרכוש בלבד, וכבר היו דברים מעולם".

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.