הגירת ילדים – "חטיפת ילדים"

הגירת ילדים – "חטיפת ילדים"
מאת: עו"ד איתן ליפסקר

בשנים האחרונות מתרבות הפניות לבית המשפט בנושא חטיפת ילדים והעברתם מארץ אחת לאחרת ע"י אחד ההורים, ללא הסכמת ההורה האחר.

הסיבות להתרחבות התופעה מגוונות ובהן הניידות הבין-ארצית, אשר הפכה קלה יותר, עליה גדולה ממדינות חבר העמים, אשר חלקה אינו מוצא את מקומו בארץ וכן העמקת והרחבת המודעות לאפשרות לנקיטת הליכים יעילים מאוד בהתאם לאמנת האג, שנחתמה בין מדינות רבות ובהן ישראל, אשר נועדה להלחם בתופעת חטיפות הילדים.

מאמר זה לא יעסוק בנושא אמנת האג וההליכים הננקטים לפיה (לכך יוקדשו בקרוב מספר מאמרים) אלא באחת מן ההשלכות / תופעות הלוואי של יישום האמנה.

כאמור, בשנים האחרונות התרבו התובענות המוגשות לבית המשפט לעניני משפחה בבקשה להחזרת קטין שנחטף והובא לישראל ובמקביל ניכרת מגמה דומה לגבי תובענות המוגשות לבתי משפט בחו"ל, במדינות אליהן נחטפו ילדים מישראל. בתי המשפט, הן בישראל והן בחו"ל, מיישמים ככלל באופן מחמיר ודווקני את הוראות האמנה הקובעות כי על הקטין לשוב לארץ ממנה נחטף ומעטים ונדירים המקרים בהם מאושר להורה חוטף, להשאיר את הקטין במדינה אליה נחטף.
פועל יוצא של המדיניות הנ"ל הנו התגברות התודעה הציבורית לכך שחטיפת ילד והעברתו לארץ אחרת אינה "מכשיר" יעיל בידי הורה המעוניין לעבור לגור עם הילד בארץ אחרת.

החלופה (לחטיפה) העומדת לרשות הורה המעוניין לעבור לגור עם הילד מחוץ לישראל הנה הגשת תביעה להגירה.

חשוב לאבחן תביעה להגירה מתביעת משמורת שכן גם אם ניתנה משמורת על הקטין לאחד ההורים, אין הדבר מאפשר לו לעזוב את הארץ ולפגוע בכך בזכותו של ההורה שאינו משמורן לראות ולקבל את הקטין להסדרי ראיה וביקור.

דיון בתביעה להגירה לא יהווה אפוא תביעת משמורת חדשה אלא יצא מנקודת מוצא לפיה טובתו של הקטין להיות במשמורת ההורה המשמורן וכעת יש לדאוג לזכויות הראיה והביקור של ההורה האחר. יחד עם זאת ניתן לצפות כי בית המשפט ידרש לסוגיית טובתו של הקטין בהקשר ההגירה ובכלל זה השפעת הפגיעה בהסדרי הראיה על טובתו של הקטין.
במקרים חריגים אפשר וייקבע כי באם מתעקש ההורה המשמורן על הגירה עם הילד והדבר מנוגד לטובת הילד, תועבר המשמורת להורה האחר (בתנאי שהוא עומד בתנאים הנדרשים לשם כך כמובן). גם ההיפך יתכן, דהיינו הורה שאינו משמורן, המבקש להגר עם קטין שאינו במשמורתו. במקרה שכזה אכן תידון התביעה להגירה בשני שלבים - תחילה מעין תביעת משמורת ולאחר מכן בחינת נושא ההגירה.

בתובענה להגירה שנדונה באחרונה בבית המשפט לעניני משפחה בכפר סבא עתר אב, אשר פורמאלית לא היה משמורן, להתיר לו להגר זמנית (למשך כשלש שנים) לחו"ל במסגרות שליחות מאת מקום עבודתו וליטול עמו את שלושת ילדיו הקטינים ובהם קטין כבן חמש. בית המשפט בדק תחילה את נושא המשמורת בפועל (נמצא כי בפועל תפקד האב כהורה משמורן) ולאחר מכן את השלכות ההגירה על הקשר והסדרי הראיה עם האם.

ציינו לעיל את מגמת השפיטה לקיום דווקני ומחמיר של הוראות החוק למניעת חטיפות ילדים. תמונת הראי של מגמה זו, נכון להיום, הנה יד קלה יחסית במתן רשות הגירה, גם כשהמשמעות הנה פגיעה קשה בהסדרי הראיה של ההורה האחר עם הקטין. אפשר והסיבה למגמה נוכחית זו (גם אם אינה מוצהרת כמובן) הנו הרצון "לעודד" הסדרת נושא ההגירה באמצעות תובענה מסודרת להגירה ולא באמצעות צעד כוחני של חטיפה.

גם בדוגמא דלעיל (הגם שבסופו של דבר הוסדרה ההגירה בהסכמה ותוך מימון נדיב (מצד האב) של נסיעות האם לצורך פגישות עם ילדיה) חיווה בית המשפט את דעתו כי גם בהעדר הסכמת האם היה מאשר את הנסיעה ואף בתנאים פחות נוחים ופחות נדיבים מאלו שהוסכמו כאמור בין הצדדים.

השורה התחתונה הנה אפוא כי הדרך הארוכה - הגשת תביעה להגירה - היא בד"כ, בסופו של דבר, הדרך הקצרה והעדיפה בדרך לחו"ל.


רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.