מזונות ילדים- מחובה מוחלטת של האב לחלוקת נטל המזונות על שני ההורים

מאת: עו"ד רחל פולק

    

עפ"י סעיף 2 א לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) אדם חב במזונות ילדיו עפ"י הדין האישי החל עליו. עפ"י הדין האישי של יהודים (ההלכה היהודית), על האב חלה החובה האבסולוטית לתשלום מזונות הכרחיים לילדים עד גיל 15 בכל מצב שלא יהיה, ואין על האם כל חיוב כזה. הצרכים ההכרחיים, אינם נקבעים על פי יכולתו הכלכלית של האב, אלא, מדובר בהלכה משפטית, שהקריטריון היחיד לה הוא צורכי הקטינים, כפי שנקבע בשולחן ערוך. צרכים הכרחיים הם מדור (קורת גג), כלכלה, לבוש והנעלה, חינוך (הוצאות חינוך ממלכתי "חינם")וחלקם של הקטינים בהוצאות אחזקת בית. מעבר למזונות הכרחיים, במזונות מדין צדקה (חוגים, שיעורי עזר וכיוצ"ב) מתחלקים האם והאב, ובלבד שהדבר ביכולתה של האם. ביהמ"ש קבע "רף מינימום" למזונות קטינים, צרכים הכרחיים, ללא צורך בהוכחות, המתעדכן ועומד כיום על 1,250 ₪, ובנוסף הוצאות מדור ותשלומי שכר לימוד לבתי ספר יחודיים.  

    אדם שאין לו דין אישי (עולה מרוסיה שהוא חסר דת) יוחל עליו סעיף 3 א לחוק הנ"ל, לפיו יחולקו דמי המזונות בין ההורים באופן פרופורציונלי להכנסותיהם. סעיף זה איננו חל על אב יהודי, נשוי כדת משה וישראל, נשוי בנישואין אזרחיים או שאיננו נשוי כלל לאם הקטין, שכן לו יש דין אישי.

    הצטרפותן ההולכת וגוברת של אמהות למעגל העבודה, יצרה במרוצת הזמן, תחושה כי הטלת נטל הפרנסה של קטין בשלמותו על שכמו של אחד משני ההורים בלבד, אינה מאוזנת, ואינה עולה בקנה אחד עם עקרונות הצדק והשוויון.

    מאידך, כל ניסיון לאזן באופן שוויוני חשבונאי בין חובת המזונות שתושת על ההורה המשמורן לחובת המזונות שתושת על ההורה שאינו משמורן, עשוי לגרום לעיוות דין ולאי צדק להורה המשמורן. על שכמו של ההורה המשמורן נופל נטל הטיפול היום-יומי בילד, 24 שעות ביום. לנטל זה השלכות כלכליות, שחובה לשקלל אותן כשמבקשים לאזן בין חיוביו הכספיים של ההורה המשמורן לחיוביו הכספיים של ההורה שאינו משמורן. למשל, ילד שעקב בריאותו הרופפת נזעקת האם לעיתים תכופות לבתי חולים ולרופאים, תוך הפסד ימי עבודה ופגיעה באפשרויות הקידום בעבודה. רכישת ריהוט ההולם את גילו של הילד וצרכיו, מסיבות ימי הולדת שלו ושל אחרים ועוד רכיבים שלא נכללו בתביעת המזונות, אך הם קיימים בפועל.

    החוק והדין האישי לא שונו, אך בשנים האחרונות נעשו ניסיונות בפסיקה לפרש את הדין האישי בדרך הולמת את עקרונות הצדק והשוויון, על דרך חלוקת נטלי המזונות, על שני הורי הקטינים. מקרה בו יישום דיני המזונות מכח הדין האישי, הביא לתוצאה קשה, קבע ביהמ"ש שניתן לסטות מהם. אב מובטל, שזכאותו לדמי אבטלה תמה, ולו ילד בן 15 מנישואיו הראשונים, תינוק בן שנה מנישואיו השלישיים. אם תוטל עליו חובה לשאת בכל הצרכים ההכרחיים של ילדיו מנישואין שניים, לא יוכל לשאת במזונות ילדיו האחרים. במקרה אחר, קבע ביהמ"ש, לאור עקרון השוויון, כי בקביעת מזונות קטין מאביו, רשאי בית המשפט להתחשב גם בהכנסות האם, ובכלל הנסיבות האחרות, ולהפחית מחיוב האב במזונות ילדיו.
    קביעת היקף חוב המזונות נעשתה באופן הבא: ראשית בדק בית המשפט את הכנסות המשפחה, מכל המקורות, לאחר מכן נבדקה רשימת הצרכים, ורק לאחר מכן קבע ביהמ"ש את שיעור המזונות, תוך התחשבות בכלל ההכנסות מול הצרכים, פוטנציאל השתכרות של ההורים, רכושם של ההורים, מחויבות ההורים למזונות ילדים/ אשה אחרים וכיוצ"ב.

    בפסיקת בתי המשפט בשנים האחרונות נעשו ניסיונות רבים לרבע את המעגל. מחד לכבד את הדין האישי המטיל על אב יהודי את מלוא נטל הנשיאה במזונות (הכרחיים) של ילדיו, מאידך ליצור חלוקה שוויונית יותר של נטל המזונות. בשלב זה גוברת הרטוריקה (הדיבורים על חלוקה שוויונית) על המעשה (פסיקת מזונות "חדשנית"). אך הד השנוי הבא בפסיקת מזונות, מתחזק והולך.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.