שיתוף בנכסים בין בני זוג – כספי פיצויים, גימלה מביטוח לאומי - האם זכאי בן הזוג למחצית ?

בעניין תמ"ש (י-ם) 14702/97 פלונית נגד אלמוני עשתה  כבוד השופטת נילי מימון הבחנה בין "סכום אשר התקבל בסכום אחד ניכר ואשר רובו שימש את המשפחה" לגביו  אין לאמר כי מדובר בגימלה המוצאת מנכסי האיזון לעומת "גימלה חודשית".

ובלשון בית המשפט "כוונת המחוקק בהוציאו מנכסי האיזון את הגימלה היתה, כי לא תכלל בנכסי האיזון שכן מקבל הגימלה, הנכה, זקוק לה לקיומו היומיומי אולם מקום שהכספים לא מתקבלים כגמלה חודשית לקיום שוטף, כי אם נתקבל סכום גדול רטרואקטיבי, ובמיוחד כשרוב הסכום שימש את המשפחה הרי שאין לראות ביתרה שנותרה או בפירותיה גימלה לקיום שוטף יומיומי כי אם כחסכון או בדומה לכך, על כן אין לומר כי יתרת הסכום החד פעמי שנתקבל עבור העבר או פירותיו מהווים גימלה הנכללת בסעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג ואשר יש להוציאה ממכלול נכסי האיזון.     אף יש לאמר כי הצדדים הסכימו כי כספים אלה ישמשו את המשפחה ואף נהגו על פי הסכמה זו, הכספים שימשו את המשפחה כולה. כאמור, המגמה כפי שהובאה לעיל היא לצמצם הוצאתם של נכסים מנכסי האיזון ויצויין בהקשר לכספים אותם מקבל הנכה כי יש הצדקה להכללתם בנכסי האיזון שכן בת או בן הזוג מתגייסים לעזר לנכה בן זוגם. נכותו משפיעה על חיי המשפחה בכללם, יש תרומה של בן הזוג לחיים המשותפים עם הנכה אשר נכותו משפיעה על חיי המשפחה בכללה.
    וכאמור, עפ"י מצוות המחוקק, למעט גימלה לקיום יומיומי ופיצוי בגין נזק גוף הניתן ישירות עקב נזק הגוף כפי קביעת המחוקק בסעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג יכללו כספים אחרים - אף כאלה הניתנים בגין הנכות ואינם גמלה יומיומית או פיצוי - בנכסי האיזון".

        

מובן שהנטל להוכיח כי הגימלה או הפיצוי מהווים חלק מנכסי בני הזוג חל על הטוען טענה זו לאור הכלל הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.