דלתיים סגורות ואיסור פרסום במשפט פלילי

דלתיים סגורות ואיסור פרסום במשפט פלילי
מאת: עו"ד שולמית קהלת אורן

אדם אשר נגדו הוגש כתב אישום בפלילים עלול לחוש חוסר שקט, בושה, דאגה וחשש (טבעיים) הנובעים מקיומו של ההליך הפלילי המתנהל נגדו ומתוצאותיו האפשריות.

לצד תחושות אלה ונוכח השפעותיו הקשות של ההליך הפלילי, מתעורר לעיתים החשש מנזק שעלול להיגרם בעקבות פרסומו ברבים של ההליך הפלילי,לרבות שמו של הנאשם, מקום מגוריו ופרטים אחרים שעשויים להביא לזיהויו בהקשר זה.

כל אדם - ובכלל זה לחשוד/נאשם בפלילים – זכאי, בין היתר, לפרטיות ולצנעת חייו; יחד עם זאת, בשיטת המשפט הישראלית העיקרון המרכזי הינו – פומביות הדיון.

עקרון פומביות הדיון מתייחס הן לניהול המשפט בדלתיים פתוחות והן לפרסום תוכן ההליכים המשפטיים, ולפיכך, נקבע בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 -  "בית משפט ידון בפומבי".

בבסיס עקרון הפומביות עומדים שלושה טעמים מרכזיים:

1. 1.זכות הציבור לדעת.
2. 2.תרומתו של ההליך הפומבי לשיפור איכות ההחלטות הניתנות בסופו של ההליך המשפטי.
3. 3.אמון הציבור בכלל ובבתי המשפט בפרט.

על אף כל זאת, לעקרון פומביות הדיון, על שני היבטיו האמורים, ישנם חריגים שיכולים להתקיים רק באמצעות הוראת חוק מפורשת או באמצעות הוראת בית משפט שניתנת בהתאם לחוק.

דלתיים סגורות ואיסור פרסום

בית המשפט ראשי לקבוע שדיון המתנהל בפניו יידון בדלתיים סגורות, לדוגמא: לשם שמירת בטחון המדינה, לשם הגנה על קטין, לשם הגנה על מתלונן או נאשם בעבירות מין או בעבירות לפי החוק למניעת הטרדה מינית.

לבית המשפט סמכות רחבה בעניין זה, וגם במידה והוא נעתר לבקשה לקיים דיון בדלתיים סגורות, הוא רשאי לאפשר לאדם או לסוגי בני אדם להיות נוכחים בדיון, כולו או מקצתו.

כאשר מתנהל דיון משפטי בדלתיים סגורות חל על כל אדם איסור לפרסמו, אלא אם בית המשפט התיר את הפרסום.

בנוסף, חוק בית המשפט (סעיף 70) מעניק לבית המשפט סמכות לאסור פרסומים במקרים שונים, כגון:

1. 1.לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט לשם הגנה על בטחונו של בעל דין או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם פגיעה בפרטיות של כל אחד מהם.
2. 2.לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט חקירתי אחר, אם הדבר עלול לפגוע בחקירה.
3. 3.לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט חקירתי אחר, מחשש לגרימת נזק חמור לחשוד.

כאשר בית המשפט מתבקש לקיים דיון בדלתיים סגורות או לאסור את פרסום ההליכים, עליו לבחון 2 שאלות:

1. 1.האם ישנה עילה המהווה בסיס לבקשה?
2. 2.האם השיקולים השונים (של הצדדים ושל הציבור) מצדיקים את הפגיעה בעקרון הפומביות?

כך למשל, לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ב"ש 91881/05) הוגשה בקשה לאסור פרסום זהותו של נאשם ולקיים דיון בדלתיים סגורות.

המדובר בנאשם, שהינו עורך דין, אשר הואשם באינוס ובעבירות מין חמורות וטען כי יש לאסור את פרסום שמו ולקיים את משפטו בדלתיים סגורות על מנת להגן על נזק כלכלי בלתי הפיך שיגרם לו ולעובדי משרדו ולמנוע נזקים בריאותיים שיגרמו לאשתו, שגם כך סובלת ממצב נפשי קשה.

במקרה זה, בית המשפט נעתר לבקשת הנאשם ומורה על צו לקיום משפטו של הנאשם בדלתיים סגורות כך שלא יתפרסם כל פרט אשר עלול לגרום לזיהויו, בהתחשב, בין היתר, בנימוקים הבאים:

1. 1.העבירות בהן מואשם התרחשו לכאורה לפני 10 שנים.
2. 2.לנאשם יגרם עוול אם שמו יפורסם ובסופו של דבר יזוכה מאשמה. בעניין זה, קובע השופט כי על סמך חומר החקירה, יש אפשרות ממשית שביהמ"ש לא ייתן אמון מלא בדברי המתלוננת.
3. 3.מכלול השיקולים הרלוונטיים מלמד כי פרסום שמו של הנאשם עלול לגרום לפגיעה כלכלית חמורה במשרדו ולפגיעה קשה בעובדי המשרד.

במקרה אחר, אסר בית המשפט השלום בתל אביב (ב"ש 91150/03) את פרסום שמותיהם או כל פרט אחר מזהה אחר של חשודים בעבירות מרמה וזיוף. איסור הפרסום ניתן בכדי למנוע את הנזק הבלתי הפיך שעלול להיגרם לחשודים אם יפורסמו פרטיהם האישיים ובית המשפט המחוזי שלפתחו הוגש ערר נגד החלטת איסור הפרסום – אישר את ההחלטה.

חשוב לציין, כי בית המשפט העליון קבע בשורה של החלטות כי סטייה מעקרון הפומביות תעשה על דרך הצמצום וכי בהתנגשות בין הזכות לפרטיות לבין עקרון הפומביות, נוטה הכף לעקרון הפומביות.

לסיכום: הטיפול המשפטי בצו איסור פרסום או ניהול דיון בדלתיים סגורות צריך להיעשות בדחיפות עם תחילתם של הליכים – משטרתיים או משפטיים – לפי העניין וההקשר.

המדובר בפנייה לבית המשפט המוסמך לדון בבקשות הנ"ל ועל כן, מומלץ להיוועץ ולהיעזר בשירותיו של עו"ד המתמחה בתחום הפלילי.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.