בן ממשיך - זכויותיו למרות כתב ויתור מותנה

נוכח הסכמת הצדדים על התנאים המפורטים לעיל, חתמו הצדדים על מינוי בנם כבן ממשיך.

הבן ואשתו עזבו את מקום עבודתם, מכרו את ביתם, הוציאו את ילדיהם משגרת חייהם היומיומית בנו את ביתם במשק ועברו לגור במושב.

הבן ואשתו בססו עצמם חברתית וכלכלית וכן את ילדיהם במושב הן מבחינה מקצועית והן מבחינה חברתית וכל זאת מתוך הידיעה והביטחון כי זה מקום מגוריהם וכי המשק יעבור לחזקתם בעתיד, לאחר פטירת ההורים, בהתאם להתחייבות ההורים לכך בכתב, בעל פה ומהתנהגותם לאורך השנים.

בתחילת שנות התשעים, הביעו ההורים בפני בנם את רצונם לעזוב את המשק ולעבור ולהתגורר בצמיתות בבית אבות, ולשם כך ביקשו את הסכמתו למכור את המשק ומכספים אלו לממן את הוצאות מחייתם, לרבות מגוריהם בבית האבות.  

ההורים הוסיפו והסבירו לבנם, כי במידה ויתנו הסכמתם למכירת המשק, יש לבטל את המינוי ולחתום על כתב ויתור מינויים כ"בנים ממשיכים" על מנת למכור זכויות נקיות מכל התחייבויות קודמות.

הוסכם, כי במידה והמכירה תצא לפועל כמתכונן, ההורים הבטיחו לבנם כי יקבלו פיצוי הולם והוגן בגין השקעותיהם בבית המגורים ובמשק והסתמכותם על המינוי האמור.  

הבן ואשתו החליטו כי יש לאפשר להורים לחיות את חייהם בהתאם למבוקשם ועל כן נתנו הסכמתם למכירת המשק כפוף לתנאים הנ"ל.

היה ברור לצדדים שכתב הויתור יכנס לתוקף אך ורק במידה וימצא קונה פוטנציאלי למשק והמכירה תצא לפועל ובהתאם יקבל הבן פיצוי בגין השקעותיו הרבות בבית המגורים ובמשק.

כמו כן, היה ברור ומוסכם כי במידה ולא יימכר המשק באותה עת לא יהיה לכתב הויתור כל משמעות, וכי הוא מופקד במשמרת  ובנאמנות אצל ב"כ ההורים.
זמן קצר לאחר חתימת הצדדים על כתב הויתור הבין הבן כי אין בכוונת ההורים למכור את המשק מאחר ולא ננקטו כל פעולות למכירת המשק. משכך, לאור הסכמת הצדדים מראש כי לכתב הויתור לא יהיה כל תוקף במידה ולא יימכר המשק ולאור התנהגות הצדדים היה ברור לבן כי לכתב הויתור אין כל משמעות.

זמן קצר לאחר מכן, הגיע לידי הבן מכתב מהסוכנות היהודית ממנו ניתן היה להבין כי נעשה שימוש בכתב הויתור בניגוד למוסכם, בין ההורים לבין הבן הממשיך ואשתו.

חתימת הבן ואשתו על כתב הויתור לא נעשתה כהליך נפרד ועצמאי העומד בפני עצמו, אלא אך ורק על מנת לאפשר להורים לעזוב את המושב ולמכור את המשק, וזאת במידה ואכן המשק ימכר וההורים יעברו לבית אבות.

במקביל, החלו ההורים לפעול באגודה השיתופית לשם רישום בן אחר כ"בן ממשיך".

החוזה המשולש קובע כי היה ומונה "בן ממשיך" כדין, וחוזה החכירה ו/או השכירות קובעים כך, יועברו הזכויות במשק מההורים ל"בן ממשיך" לאחר פטירת שניהם.

לבן ואשתו כ"בנים ממשיכים" במשק קמה זכות שבדין לאכוף את המינוי האמור.

הצדדים מימשו בפועל את המינוי, הן בכתב הן בהתנהגות מכללא והן על ידי ההסכמים בעל פה בין הצדדים. הבן ואשתו לא היו מוותרים על זכותם לקבל את המשק בעוד 120 שנה אילולא היו ההורים מטעים אותם.  

זאת ועוד, הבן ואשתו עזבו את העיר ואת עבודתם הקבועה ועברו להתגורר במושב לבקשת ההורים מתוך רצון לחיות יחדיו בהרמוניה ובקרבה. הם השקיעו את כל יכולתם הכלכלית במשק ונותרו ללא פנסיה וחסכונות, מתוך ידיעה כי הם יהיו בעלי הזכויות במשק ביום מן הימים ומשכך יהווה המשק את פרנסתם.

דינו של כתב הויתור כדין הסכם למראית עין כל עוד לא תהיה מכירת המשק. כל עוד התנאי נשוא ההסכם לא התממש, אין לחתימת הבן ואשתו על כתב הויתור כל תוקף, ומשכך אין לויתורם על מינויים כ"בנים ממשיכים" כל תוקף משפטי.

לעניין זה, תחשב הטעיה גם אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן. משכך, חתימת הבן ואשתו על כתב הויתור הינו תוצר של הטעייתם על ידי ההורים.

ההורים אף הפרו את חובת תום הלב כלפי הבן ואשתו. לפי חובה זו, כל צד למשא ומתן מחויב לפעול תוך נאמנות כלפי הצד האחר, ותוך נאמנות לרוח העסקה ולמטרתה. חובת תום הלב כוללת חובה לגלות לצד השני לפני כריתת החוזה עובדות חשובות ואפילו עובדות שהצד השני היה יכול לגלותן בכוחות עצמו, כאשר גילוי זה מתחייב ממהות העסקה ומנסיבות המקרה.

הטעיית ההורים את הבן ואשתו, חוסר תום הלב שהפגינו וכן מצג השווא אשר הציגו בפניהם, שומטים את הקרקע מתחת לחוקיות החתימה על כתב הויתור, ולאור זאת כתב הויתור בטל ומבוטל הן בשל הפגם בכריתתו והן לאור היותו חוזה למראית עין בלבד או חוזה על תנאי כאשר התנאי לא התקיים.

משכך הם פני הדברים, כתב הויתור, כמסמך משפטי מחייב, לא בא לעולם ואינו בגדר חוזה, שכן תנאים מקדמיים הנדרשים ליצירת חוזה, כגון רצון משותף וכוונה ליצור יחסים משפטיים, אינם מתקיימים במקרה הנ"ל.

התנאי של כוונה ליצירת יחסים משפטיים מחייבים הוא תנאי מהותי מוקדם וראשוני לכריתת חוזה תקף, והוא מעוגן בתפיסה הכללית של דיני החוזים במשפט הישראלי. מעצם העובדה, כי חוזה תקף טעון רצון משותף של שני הצדדים ליצור אותו, בלי רצון כזה אין החוזה נוצר כלל.

מקרה זה אינו כה נדיר, ורבים הם חברי המושב או בנים ממשיכים העלולים למצוא עצמם עומדים במצב דומה בו הקרקע נשמטת מתחת לרגליהם.
כאשר חבר מושב ממנה בן ממשיך או כאשר ממונה בן ממשיך במשק חקלאי, עליהם לוודא כי הסכם המינוי מבטח את שני הצדדים ואת זכויותיהם, הן בקבלת המינוי והן במצב של ביטולו, והן את היחסים כל עוד ההורים בחיים.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.