גירושין - חלוקת רכוש בין בני זוג - נכסי קריירה ומוניטין יחשבו כנכסים ברי חלוקה

פסק דין תקדימי- נכסי קריירה ומוניטין יחשבו כנכסים ברי חלוקה
מאת: עו"ד אביטל רבינוביץ

בפס"ד תקדימי שניתן ע"י ביהמ"ש העליון ביום  26.08.07 (בע"מ  4623/04), נקבע, כי ככלל, יש לכלול  "נכסי קריירה" ומוניטין שצבר בן זוג במהלך נישואיו, כנכסים ברי חלוקה.
פס"ד זה אישר את פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי לעניין חלוקת נכסי קריירה ומוניטין.

העובדות הרלוונטיות- דובר בבני זוג שהיו נשואים 28 שנים. הבעל שימש כרו"ח  עצמאי, ואילו האישה עבדה כיועצת חינוכית. בין השניים נוצרו- עם השנים -פערי שכר משמעותיים.
חיי הנישואין של הצדדים עלו על שרטון, והאישה הגישה תביעה לביהמ"ש, בה עתרה,  בין היתר, כי יוצהר שהיא שותפה בכל הנכסים והזכויות הרשומים על שם הבעל.

בהמ"ש לענייני משפחה קבע (בפסק דין מקיף של כב' הש' גרניט- בדימוס) , כי הלכת השיתוף החלה בעניינם של בנה"ז הנ"ל - בהיותם בני זוג שנשאו לפני 1.1.74-  חלה גם על "נכסי הקריירה" של הבעל - היינו על כושר השתכרותו ועל המוניטין שלו (הגדרה זו לא מהווה  רשימה סגורה).

מכאן, הגיע ביהמ"ש למסקנה, כי יש לחייב את הבעל בתשלום עתי לאישה- בסך של 3,000 ₪ לחודש עד הגיעה של הקטינה לגיל 18, וסך של 4,500 ₪ ממועד זה, ועד אריכות ימיה ושנותיה של אשתו, היא גרושתו העתידה .

הבעל לא השלים עם פס"ד זה - הקושר את גורלו הכלכלי לגורל גרושתו העתידה - והגיש ערעור לבהמ"ש המחוזי , אלא שבהמ"ש (כב' הש' שטופמן) אמץ את הפסיקה דלעיל, והותיר על כנה את הקביעה ביחס "לנכסי קריירה".

הבעל, לא אמר נואש, והגיש בקשה לרשות ערעור לבהמ"ש העליון.

ביהמ"ש העליון דן בבקשה כבערעור - קיבל את הערעור בחלקו (ביחס לאופן התשלום), תוך שקבע:
"בנסיבות מסוימות עשויים בני-זוג לעמול יחד, תוך מאמץ משותף, על הגברת כושר השתכרותו של אחד מהם. להשקעה זו פוטנציאל כלכלי ניכר. אם יפורק הקשר הזוגי מבלי שהיא תובא בחשבון, ייוצר פער בין שני בני-הזוג, ההולכים כל אחד לדרכו. "נכסי הקריירה" שנצברו אצל אחד מבני הזוג הינם פרי השילוב בין מקורות שונים, שתמיכתו של קשר הנישואין הוא אך אחד מהם. חלק זה ראוי להביא בחשבון המשאבים העומדים לרשותם של בני הזוג עת מפורק הקשר הזוגי. כל שאמרנו- כברירת מחדל, שעליה יכולים הצדדים להתנות לפי הוראות הדין."

עוד נכתב בפסק הדין - "תכופות, שלובה התפתחותו המקצועית של כל אחד מבני זוג בזו של האחר, עד כדי שהשתיים מספרות יחד סיפור אחד. בני זוג עשויים לוותר על השכלה או על משרה, לעבוד או ללמוד שעות מעטות יותר, להקריב פוטנציאל לקידום ואף לוותר לחלוטין על קריירה, כל זאת כדי שיוכל בן הזוג האחר להתפתח בעצמו, למען טובתו-שלו, למען טובתו של הקשר הזוגי ולמען טובתה של המשפחה".

למעשה, אשר ביהמ"ש, כי לא די לבצע חלוקה שוויונית ביחס לכל פירטי הרכוש המסורתיים- נדל"ן, חסכונות, זכויות צבורות, מיטלטלין וכד', אלא, סבר כי הוא הדין ביחס לזכויות שאינן מוחשיות כ"נכסי קריירה", אותן יש לכמת בעת חלוקת איזון המשאבים שבין הצדדים.

הרציונל העומד בבסיס קביעה זו , מושתת על עקרונות הילכת השיתוף ואיזון המשאבים- לפיה יש ליתן ביטוי למאמץ המשותף של הצדדים - חלוקת הנכסים, כפי שבוצעה, עד לאחרונה, לקחה בחשבון חלוקת נכסים ממשיים - מוחשיים, אולם התעלמה מהעובדה, כי החל "מהיום שאחרי" נקודת הזינוק של השניים לא תהא זהה, ועד מהרה הצד בעל כושר ההשתכרות והמוניטין- בדר"כ בעלי מקצועות חופשיים- "יעקפו בסיבוב"- את בן הזוג אשר עבד "על אש קטנה",  אשר לא ייהנה מפרותיהם העתידיים שיופקו מכל אותם "נכסי הקריירה" והמוניטין שנצברו בתקופת הנישואין.

בהמ"ש לא קבע מסמרות ביחס לשיטת החישוב של רכיב זה. אולם קבע, כי יש לבחון את הפער שנוצר בין בני הזוג במהלך הנישואין ועקב הנישואין. מפער זה יש לגרוע  את התרומה לכושר ההשתכרות שבאה מכשרון אישי וכן את זו שנוצרה שלא בתקופת הקשר הזוגי- הנותר, הוא התוצר של "מאמץ משותף"- אותו יש לחלק באופן שוויוני.

ביהמ"ש לא קבע, כאמור, את דרך החישוב, וקבע כי כל  מקרה ייבדק לגופו, תוך שקילת נתונים כגון; משך תקופת הקשר הזוגי, גילם של בני-הזוג, אופק השתכרותם, הפרשי ההשתכרות של בני-הזוג – בין ראשית הקשר הזוגי לבין סופו – נתונים על רכישת השכלה ועל צבירת ניסיון ומוניטין, וכן מרכיב הוויתור שעשה כל אחד מבני-הזוג למען רעהו- תוך מתן עדיפות לתשלום חד פעמי על פני תשלום עיתי.

לסיכום-
פסק דין זה- על יתרונותיו וחסרונותיו- יצר תקדים לשוויוניות עתידית, בו יילקחו פרמטרים של כושר השתכרות ומוניטין- בעיקר בקרב בעלי מקצועות חופשיים- בעת בצוע איזון המשאבים. אין ספק, כי פסיקה חדשנית זו- תביא עמה קשיים בכימות הזכויות הנ"ל - מה שיאדיר את מלאכת העוסקים בדבר.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.