ירושת המשק החקלאי

ירושת המשק החקלאי
מאת: עו"ד גד שטילמן

הקדמה:
המצב הרגיל הוא שאדם יכול לקבוע בצוואתו כיצד יחולק רכושו לאחר מותו. בהעדר צוואה יתחלק עזבונו בין יורשיו בחלקים יחסיים עפ"י חוק הירושה.
במקרה של משק חקלאי המצב שונה; המגבלה העיקרית היא שהחוק אוסר חלוקה של המשק החקלאי וכתוצאה מכך, בדרך כלל, הנחלה מוענקת רק ליורש אחד (או בני זוג).
המגבלה השניה טמונה בהוראות המתייחסות לירושת המשק החקלאי כפי שהן באות לידי ביטוי בחוזה מכוחו מחזיק בעל במשק החקלאי בנחלתו. עפ"י הפסיקה הוראות החוזה מכוחו מחזיק בעל המשק החקלאי בנחלתו גוברות על דיני הירושה.

הוראות סעיף 114 לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965:
סעיף 114 לחוק הירושה קובע כי "משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית - ימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מהעזבון".
סעיף 114 מוסיף וקובע: "היו שני יורשים או יותר, ובהם בן זוגו של המוריש, מוכנים ומסוגלים לקיים את המשק החקלאי - בן זוגו של המוריש עדיף על יורשיו האחרים".
בתי המשפט נוטים להתייחס לסעיף זה מתוך נקודת הנחה שפיצולו של כל משק חקלאי יפגע בכושרו להתקיים; לפיכך, נוהגים לקבוע כי העברה של משק חקלאי תעשה רק ליורש אחד.

הוראות מינהל מקרקעי ישראל:
החלטה מס' 1 של מינהל מקרקעי ישראל קובעת במפורש כי עם מותם של בעלי זכויות חכירה הנחלה לא תפוצל ליורשים אלא תוענק ליורש אחד המסוגל לקיים את המשק החקלאי. בפרקטיקה, המינהל אינו בודק עובדתית את יכולתם של היורשים לקיים את המשק החקלאי והוא נוהג להעביר את הזכויות לבן הזוג הנותר בחיים ובהעדר בן זוג ליורש מוסכם או על פי צו בית משפט.

כוונת המחוקק בסעיף 114 לחוק הירושה והוראות המינהל האוסרות על פיצול המשק החקלאי מטרתם היתה למנוע מצב בו הפיצול של היחידה בין היורשים יביא לאובדן כושרה כיחידה כלכלית - חקלאית עצמאית. המשבר במגזר החקלאי בארצנו בעשרים השני האחרונות הביא את רוב המשקים החקלאיים למצב בו אין להם כושר קיום עצמאי כיחידה כלכלית חקלאית. נוכח המצב האמור הח"מ בדעה כי אין הצדקה לעמדה ההסטורית של מינהל מקרקעי ישראל ויש לאפשר גם רישום זכויות ירושה במינהל על חלקי נחלה, בדומה לכל נכס מקרקעין אחר. אולם, מינהל מקרקעי ישראל טרם אימץ בהוראותיו אפשרות לאבחן בין משקים חקלאיים שהפסיקו להתקיים כיחידה חקלאית לבין משקים שממשיכים לפרנס את בעליהם בחקלאות.

הוראות החוזה מכוחו מחזיק בעל המשק החקלאי בנחלתו:
הוראות דיני הירושה, המפורטים בתמצית לעיל כפופים להוראות החוזה החל בין בעלי הזכויות בנחלה לבין מינהל מקרקעי ישראל. לפיכך, אם קיימת התייחסות בהוראות החוזה להעברת זכויות במשק חקלאי עם פטירת בעליו, יחולו התנאים שבחוזה על ירושת המשק החקלאי ויגברו על הוראות הדין (ע.א. 633/82).
בדומה להוראות סעיף 114 לחוק הירושה, בחלק גדול מהחוזים קיים סעיף הקובע כי זכות בן הזוג הנותר בחיים קודמת לזכות היורשים האחרים. כתוצאה מכך נקבע בפסיקה כי הוראות בן הזוג הראשון שנפטר אינן ניתנות למימוש ובן הזוג הנותר בחיים מקבל את הזכויות במלואן ויכול לקבוע הוראות לגבי ירושת המשק לפי שיקול דעתו הבלעדי ובניגוד למוריש הראשון (ע.א. 5163/91).

זכויות "בר רשות" והוראות "החוזה המשולש":
בחלק גדול של המושבים מחזיק בעל הנחלה את משקו כ"בר רשות" של האגודה. בת.א. (ת"א) 2562/80 נפסק כי במקרים אלה אין למתיישב זכות הורשה במשקו ויורשיו נתונים לחסדיהם של המוסדות המיישבים והאגודה עצמה.
כך גם במקרים בהם זכויות האגודה נגזרות מהוראות החוזה שבין האגודה, המינהל, והסוכנות היהודית ("החוזה המשולש"). "החוזה המשולש" קובע כי מוריש יכול לקבוע בחייו (בהסכמת הסוכנות מראש ובכתב) או בצוואתו (בחלק מהחוזים), מי מיורשיו יזכה במשק לאחר מותו; אולם, גם כאן, בן הזוג הנותר בחיים קודם ליורשים אחרים שבצוואה. ובהעדר בן זוג ובאין הסכם בין היורשים יקבל את המשק מי שיקבע על ידי בית המשפט.

מעמדו של ה"בן הממשיך" בירושת משק חקלאי:
הגדרתו, מעמדו וזכויותיו של "הבן הממשיך" אף הם אינם פשוטים. לאחרונה נפסק (תמ"ש (ר"ג) 71010/97) שהכרזה על "בן ממשיך" על-ידי אחד מבני הזוג לא תעניק לו את הנחלה אם לא הוכח שבן הזוג האחרון שנפטר אף הוא היה שותף להכרזה או הסכים לה באופן מפורש וחד משמעי.
בחקיקה (סעיף 3.א. לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג - 1973) מופיעה הגדרת ה"בן הממשיך" מבלי שיש בה כדי לשפוך אור כלל לסוגייה הירושה אלא רק לסטטוס של "הבן הממשיך" כחבר אגודה ודרך קבלתו לחברות. כמו כן ההגדרה בחוק חלה רק על "מושבי עובדים".
הוסיף ואציין כי מעמדו של ה"בן הממשיך" כיורש בעייתית נוכח הוראות סעיף 8 לחוק הירושה הקובע כי הסכם בדבר ירושתו של אדם בטל.

העברת זכויות בנחלה בהסכם בחיים:
העברה זכויות במשק החקלאי בין הורים בחייהם לילדיהם מחייבת ותקפה כמו כל עסקה במקרקעין. אולם, יש להקפיד לבצע ולהשלים את עסקה. אם מסמכי העברה קובעים רק "התחייבות" של ההורים להעביר הזכויות לאחר פטירתם, הרי שהתחייבות זו תהא בטלה לאור הוראות סעיף 8 לחוק הירושה.
יחד עם זאת, הסכם בין יורשים בדבר ירושתם של הוריהם, אם ינוסח נוסח נכון, יחייב את היורשים בינם לבין עצמם. כך ניתן לקשור יורשים בחוזה מחייב - אם וכאשר ירש אחד מהם את המשק החקלאי - ולחייבו ב"תשלומי איזון" ליתר היורשים.

לסיכום:
הבלבול והמבוכה רבים! המורכבות הרבה של המקרים והאבחנות הרבות מחייבים כל מצווה ויורש ללמוד היטב את מצבו הפרטי. נוכח חוסר היכולת ליצור איזון ושוויון בין היורשים הדילמות בניסוח הצוואות רבות וקשות.
המצב החוקי האמור יוצר פתח לסכסוכים משפחתיים בקשר להכרזת "הבן הממשיך" ובחלוקת העזבון, בעיקר נוכח חוסר היכולת של יורש המשק לפצות את אחיו בחלקם הריאלי היחסי.
נראה שהפתרון נתון בידו של המחוקק ומינהל מקרקעי ישראל - בשינוי המצב האנרכוניסטי, הבלתי מוצדק, לפיו משק חקלאי אינו ניתן לחלוקה. עד שסוגייה בעייתית זו תוסדר יש לעקוב בזהירות אחר פסקי הדין המתחדשים.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.