זכויות תושבי ההרחבה באגודה

מאת: עו"ד יעקב דרורי , עו"ד אפרת דרורי

תושבי ההרחבה במושבים השונים אינם חברי אגודה מתוקף היותם בעלי מגרש במושב. למרות האמור לעיל האם ייתכן מצב בו תושב הרחבה יהא זכאי לזכויות באגודה, רכושה או אף להיות חבר בה? התשובה לכך תלויה בהתנהגות האגודה כלפי אותו תושב.

החלטה 737 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל, אשר מאוחר יותר הוחלפה בהחלטה 959, אפשרה לאנשים/משפחות להגשים חלומם, לגור ולגדל משפחתם במושב (והכוונה במאמר זה מושב עובדים) בלא שנדרשו להיות חברים באגודה ו/או צאצאיהם. אותם אנשים/משפחות זכו לכינוי "המתיישבים".

בהתאם להחלטות המינהל למתיישבים, בניגוד לחברי האגודה (ברוב המוחלט של המושבים), ישנן זכויות קנייניות מסוג חכירה במגרש שרכשו מתוקף הסכם חכירה אישי בינם לבין מינהל מקרקעי ישראל, כאשר אותו מגרש נגרע מתוך משבצת הקרקעות של המושב, כך שלמעשה למושב אין כל נגיעה קניינית במגרש של המתיישבים (למרות שנדרשת הסכמתו למכירת המגרש למתיישב אחר), וזאת בניגוד לנחלות של חברי האגודה (להם זכות שימוש בלבד בנחלה, זכות אשר איננה זכות קניינית) המצויות בתחום משבצת הקרקעות של המושב שהוגדר בהסכם המשבצת.

עולה השאלה האם למרות האמור לעיל, ולמרות ההפרדה שיצרו החלטות המינהל בין המתיישבים ובין האגודה, ייתכן מצב בו למתיישבים קיימות זכויות בהווה ו/או בעתיד ברכוש האגודה (ואין הכוונה לזכות השימוש הסבירה במתקני האגודה, המהווים רכוש משותף) או אף זכות להיחשב ו/או להתקבל כחבר אגודה.

על מנת שניתן יהיה לענות על שאלות אלו יש לבדוק את ארבעת המקורות אשר עלולים לאפשר זכויות למתיישבים באגודה:

ההסכם בין האגודה והמתיישבים –

ברוב המקרים נחתמו הסכמים בין האגודה והמתיישבים, אשר הסדירו בעיקר את אופן הקצאת המגרש על ידי האגודה למתיישב והתשלומים שחלים על המתיישב בגין ההקצאה, כגון הוצאות פיתוח, השוואת תשתיות וכדומה. ההסכמים התבססו ברובם על דוגמת הסכם שהכין המינהל לצורך עיסקאות אלו.
דוגמת ההסכם שנערך על ידי המינהל מתעלם משאלת זכויות המתיישבים באגודה ו/או ברכושה, וניתן לומר כי על דרך השלילה קובע למעשה כי למתיישבים אין כל זכות באגודה ו/או ברכושה מעצם הקצאת המגרש בלבד. ההסכם מבהיר במפורש כי הכספים המשולמים (אם הוצאות הפיתוח, אם השוואת תשתיות ואם התשלום למשקם) הינם בגין התחייבויות מפורטות של האגודה, ועל כן למעשה לא ניתן לראות בתשלומים אלה משום דריסת רגל כלשהי ברכוש האגודה ו/או מתן זכות כלשהי להתקבל כחבר בה.

כמובן שיש לבחון את הסכם ההקצאה המסויים עליו חתם המתיישב עם האגודה ולוודא כי ההסכם שבידיו אינו קובע אחרת, אולם בהנחה כי כוונת כלל המושבים היתה לצרף אליה מתיישבים חדשים במעמד תושבים בלבד ולא להרחיב את מספר החברים באגודה בדרך זו, וכי ההסכם להקצאת המגרש משקף כוונה זו, הרי שעולה כי ההסכם להקצאת המגרש לא מעניק זכות כלשהי לחברות באגודה ו/או מועמדות באגודה ו/או ברכוש האגודה.

תקנון האגודה
תקנוני האגודות השונות קובעים, בין השאר, מהם התנאים לחברות באגודה ומהי הדרך בה ניתן להצטרף לאגודה. חלק מתנאי הקבלה לחברות באגודה נקבעו בחוק (על מנת שאדם יוכל להתקבל כחבר אגודה עליו להיות מעל לגיל 18), רובם, אם לא כולם, קובעים, כי על החבר/המועמד להיות בעל משק/נחלה, או בן/בת זוג של בעל משק/נחלה או הבן הממשיך של בעל משק/נחלה וישנם תקנונים שמטילים תנאי קבלה נוספים.
המגרש אשר הוקצה למתיישבים מתוקף החלטות מועצת מינהל מקרקעי ישראל הינו מגרש לצורך בניית בית מגורים בלבד, כך גם על פי חוזה החכירה/פיתוח שבין המתיישבים למנהל מקרקעי ישראל, ועל כן וודאי שאיננו משמש כמשק ייצור. מתקבל כי על פי תקנון האגודה המתיישבים אינם עומדים ואף לא יעמדו בעתיד בתנאי אחד לפחות מבין התנאים הנדרשים מהם על מנת שיוכלו להתקבל כחברי אגודה.
זאת ועוד, התקנונים, ברובם אם לא ככולם, קובעים הליך מסודר לפיו ניתן להתקבל כחבר אגודה, כאשר הליך זה דורש הגשת מועמדות של האדם המעוניין, והסכמת רוב חברי האגודה הנוכחים בהצבעה על הבקשה. ועל כן, שוב, אין די ברכישת מגרש בהרחבת המושב על מנת להתקבל כחבר אגודה ו/או להיות זכאי לזכות כזאת או אחרת ברכושה.

פקודת האגודות השיתופיות והתקנות שהותקנו לפיה

פקודת האגודות השיתופיות מגדירה חבר: "כולל אדם המצטרף לבקשה לרישום אגודה ואדם אשר נתקבל כחבר לאחר רישומה בהתאם לתקנות האגודה ולפקודה זו ולתקנות שהותקנו על פיה". אם כן קיימות שתי דרכים להפוך לחבר אגודה:

הפקודה – סעיף 6 לפקודה דן בחברות באגודות השונות, כאשר עיקר קביעתו הוא לעניין הגיל המינימאלי הנדרש מחבר אגודה וזכויותיו/ה של בן/בת הזוג ל החבר באגודה, ועל כן אינו רלוונטי לענייננו.
תקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג – 1973 – תקנה 2א קובעת נסיבות מיוחדות להכרה באדם כחבר אגודה כלהלן: "נהג אדם ונהגו בו כחבר אגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות העניין, ... , יראו אותו כחבר אגודה, אף אם לא התקיימה בו הוראות תקנות משנה (א) (הגשת בקשת מעמדות – הערה שלי א.ד) ו- (ב) (הוראות תקנון האגודה – הערה שלי א.ד) לתקנה 2, זולת אם נקבעה בתקנון האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה (ההדגשה שלי – א.ד)".

לאור האמור לעיל יש לבחון את תקנון האגודה של המושב שבו מתגורר המתיישב. היה והתקנון קובע הוראה מפורשת כאמור בתקנה 2א שלעיל, הרי שנחסמה הדרך האחרונה לפיה ייתכן והמתיישב היה זכאי להיחשב כחבר אגודה. אולם, היה ותקנון האגודה מתעלם מתקנה 2א שלעיל ולא קובע כל הוראה מפורשת המונעת מאותו אדם להיחשב כחבר באגודה, ייתכן מצב בו אחד מהמתיישבים או יותר עלולים להיחשב כחברי אגודה במועד כלשהו בעתיד.

על מנת לבחון מהם הדרכים והמצבים בהם עלולים להיחשב המתיישבים כחברי אגודה, פנינו לפסיקה בנושא זה.

הפסיקה

בית המשפט קבע בפסק דינו מיום 10.12.93 ת.א 308/91 כלהלן: "תקנה 2(א) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) קובעת כי יש צורך בגילוי כוונה הדדית, הן מצד החבר והן מצד האגודה באשר לקיום יחסים משפטיים ביניהם. אין די בהתנהגות חד צדדית מצידו של אדם כדי לעשותו חבר באגודה, ואין די בהתייחסות חד צדדית של האגודה כלפיו על מנת שהחברות תכפה עליו". קרי, על מנת שיקרה מצב בו אחד או יותר מהמתיישבים יהיו זכאים להירשם כחברי אגודה, על הצדדים (החבר והאגודה) להתנהג כאילו המתיישב הינו חבר במשך זמן סביר, קרי שנים לא מעטות.

מהי אותה התנהגות אשר הצדדים ינהגו שתיחשב כהתנהגות מספיקה לצורך תקנה 2א? בית המשפט דן בלא מעט במקרים בהם התבקש לקבוע כי אדם כלשהו הינו חבר אגודה כאשר הוא בחן את התנהגות הצדדים בכל מקרה ומקרה וקבע קביעתו בהתאם לנסיבות כל מקרה (ברם 9609/05 קיבוץ רמת הכובש נ' אופירה דנינה צור, הפ 272/02 לוי מרים נגד קיבוץ נווה ים, עא 260/66 אריה ואסתר רובינשטיין נגד בית חנניה מושב עובדים ועוד).

למרות האמור לעיל ניתן לומר כי ההתנהגויות הבאות בהחלט עלולות ללמד כי בכוונת הצדדים היה לקשור יחסים משפטיים, קרי שהמתיישב הינו חבר אגודה:

מסקנות

לאור כל האמור לעיל עולה כי היה והאגודה מעוניינת שלא ליצור פתח בו למתיישבים תהיה הזכות להיחשב כחבר אגודה, ועקב כך כבעל זכויות ברכוש האגודה ניתן לפעול בשתי דרכים: