הרמת מסך ההתאגדות של החברה - רשימה ראשונה

הרמת מסך ההתאגדות של החברה - רשימה ראשונה

מאת עו"ד טל ספיר

ברשימה קודמת בנושא התייחסתי לאחד השלבים המקדמיים בדרכו של היזם למימוש הרעיון המסחרי - הקמת חברה בערבון מוגבל (או חברה "בע"מ"). ציינתי שם, כי כל אדם, אלא אם הוא מנוע על פי חוק או על פי צו שיפוטי, רשאי להקים חברה.

אחד היתרונות המוכרים ליזמים בהקמת חברה הינו עקרון האחריות המוגבלת המאפשר ליזמים ליצור חיץ בין עושרם הפרטי לבין מקורות המימון שבחרו להשקיע בחברה, באופן שאחריותם כלפי החברה ו/או כלפי נושיה לא תהיה גדולה מהסכום, שהשקיעו ברכישת מניותיהם בחברה.

הביטוי "הרמת המסך" צף ועולה תדיר בפסיקת בתי המשפט בהקשר של תביעות נושים של החברה, ומן הראוי לעמוד על מובנו של הביטוי והשימוש שעושים בו בתי המשפט.

הביטוי האמור אם כן, מתייחס לאפשרות של בית המשפט להתעלם מאישיותה הנפרדת של החברה, וליחס חובות או זכויות של החברה גם לבעלי מניותיה, בדרך כלל, אלה היזמים שהקימו את החברה.

מי שיבקש בד"כ להרים את המסך הוא נושה של החברה, המבקש להגיע אל כיסיהם הפרטיים של בעליה.

הרמת מסך תכליתה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, כדי לממש מטרה בלתי כשרה הרצויה לבעלי המניות. עצם ההנאה שמבקש בעל המניות להפיק מהגבלת האחריות, עדיין אינה נחשבת לשימוש לרעה במסך ההתאגדות. ואולם, על היזם לעשות שימוש הוגן ביתרונות שמקנה לו הגבלת האחריות. בפרט, עליו לכבד בעצמו את ההפרדה, תוך שהוא נמנע, מערבוב נכסי החברה עם נכסים פיננסיים שלו, ומאפשר לחברה לפעול כמקור רווח עצמאי. כמו כן, עליו להימנע מריקון מכוון של נכסי החברה, וממימון פעילות החברה באופן שצפוי בוודאות גבוהה להביא את החברה לחדלות פירעון, תוך פגיעה בנושי החברה.

לאור חשיבותו של עיקרון האחריות המוגבלת של בעלי המניות לצורך עידוד נטילתם של סיכונים עסקיים, ועל מנת לעודד את ההשקעה הפסיבית בחברות - נהגו בתי המשפט להרים את המסך אך ורק במקרים קיצוניים וחריגים של שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה.

מצב זה השתנה החל משנת 2000, לאחר כניסתו של חוק החברות החדש לתוקף, שעה שבתי המשפט החלו להרים את מסך ההתאגדות לעיתים קרובות ביותר. הרחבת השימוש בהרמת המסך נבעה מנוסחו הרחב והלא ברור לחלוטין של סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות"), אשר הסדיר את העילות להרמת המסך. בנוסף, סעיף 54(ב) לחוק החברות, אפשר לבית המשפט להרים את המסך גם נגד מנהלי החברה. כלומר, לייחס חובות של החברה לא רק לבעלי מניות של החברה, אלא גם לדירקטורים ולנושאי משרה בה.

לפני כשנה (17.3.05), שונה נוסחו של סעיף 6 לחוק החברות, באופן שמצמצם את המקרים בהם ניתן להרים את מסך ההתאגדות לרשימה מוגדרת, כאשר בנוסף להתקיימות אותם מקרים, על בית המשפט להשתכנע, כי מדובר במקרה בו יהיה "נכון צודק ויעיל" להרים את מסך ההתאגדות. כמו כן, עפ"י הנוסח החדש, על בית המשפט לקחת בחשבון את שיעור אחזקותיו של בעל המניות כלפי החברה, והאם יש לו חובות כלפי החברה. כך למשל במקרים שבהם שיעור החזקותיו של בעל המניות אינו מאפשר לו פיקוח אפקטיבי על פעולות החברה, לא יהיה זה צודק ונכון להרים את מסך ההתאגדות נגדו. מבחן היקף האחזקות מבהיר כי לא תהיה הרמת מסך כנגד בעלי מניות קטנים, אשר חלקם ברווחי החברה היה זניח, בהשוואה לבעלי המניות האחרים. יש גם צורך שבעל המניות יהיה מודע לשימוש לרעה הנעשה באישיות המשפטית, כדי שניתן יהיה להרים נגדו את המסך. במילים אחרות, משקיעים פסיביים גרידא, כגון משקיעי חו"ל, או בעלי מניות מן הציבור, אשר לא היו מודעים לנעשה, לא יהיו חשופים לאחריות אישית בגין חובות החברה.

עפ"י סעיף 6 החדש נטילת סיכונים עסקיים בלתי סבירים לא תהווה עוד עילה עצמאית להרמת המסך, אלא אך ורק כאשר אין לאותם סיכונים עסקיים כל בסיס עסקי ממשי, מבחינתה של החברה. מכאן, שכאשר נוטלים קברניטי החברה סיכונים עסקיים מרחיקי לכת מתוך ניסיון כן להציל את העסק בקשיים – לא יהווה עוד הדבר בסיס או עילה להרמת המסך.

בנוסף לכך, בוטל סעיף 54(ב) לחוק החברות, כך שכיום לא ניתן עוד לייחס חובות של החברה לדירקטורים לנושאי משרה בה, למעט מקרים ספציפיים בהם החוק קובע אחריות אישית כמו במקרים של תרמית או של רשלנות בפירוק.

יחד עם זאת יובהר, כי על פעולות שקדמו לתיקון החוק, ימשיך לחול נוסחו הרחב של החוק בעניין הרמת המסך, לרבות האפשרות להרים את המסך נגד מנהלי החברה ונושאי משרה בה.

ברשימה הבאה בסדרה נעמוד על האפשרות לבצע הרמת מסך ב"אשכול חברות" (קונצרן) והשלכותיה.

הערה:

רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה מיועדת בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.