מחלות בזמן השירות הצבאי - הכרה כנכי צה"ל

מאת עו"ד יואב אלמגור

חיילים, שוטרים ועובדים אחרים של מערכת הביטחון אשר נפגעו תוך ועקב השירות זכאים לתגמולים, הטבות וזכויות שונות, העולות בשיעור ניכר על זכויות עובדים או נפגעים אחרים במצבם.

רבבות רבות מוכרים כיום כנכי צה"ל, וכמות רבה עוד יותר של תביעות מוגשת מדי שנה לאגף השיקום ונדחית. אף שעשרות שנים מיושמים כללים והוראות שונות המסדירות את זכויות הנכים לפי חוקי ותקנות הנכים, הרי שגם היום רבים מן המבחנים והקריטריונים החשובים ביותר לעניין הכרתו של אדם כנכה צה"ל, קביעת דרגת נכותו והזכויות שמגיעות לו עקב מצבו, נותרו עמומים, וטעויות רבות נעשות בשלבי התביעה וההכרה.

נפגעים רבים מניחים כי הכרה כנכי צה"ל היא רק זכותם של אלו שנפגעו בחבלות או תאונות בצבא. ואולם החוק מתיר הכרה, נוסף לחבלות או תאונות, גם מי שסובל ממחלה אשר נגרמה או הוחמרה כתוצאה מתנאי השירות.

לשם הכרה דורש החוק כי יהיה קשר סיבתי בין תנאי השירות הצבאי לבין המחלה, ובשפת החוק נדרש שהמחלה תהיה "תוך ועקב השירות". בעוד שקל יחסית להוכיח פגיעה בחבלה או בתאונה ( לדוגמא שבר ביד כתוצאה מפגיעה בתאונת דרכים), הרי שמחלה היא תולדה של תהליך מתמשך או תהליך שרובו חבוי וללא סימנים חיצוניים, דבר המקשה על הצבעה על קשר לתנאי השירות.

במקרים רבים טוענים חיילים ושוטרים כי הם גויסו לשירות ללא פגיעות ובמצב גופני מצויין, ובמהלך השירות נתגלתה המחלה. ואולם במצב כזה הקשר לשירות הוא רק בזמן שאותרה המחלה, ולא בקשר סיבתי רפואי ומשפטי לשירות.

כך למשל לא סביר לקבל הכרה בתביעה של אדם שאותר אצלו גידול ממאיר כחודשיים לאחר שגוייס. קשה להצביע על תנאי שירות כאלה המחוללים גידול בזמן כה קצר.

מנגד, עולה השאלה גם לגבי הכרה בתביעה של חייל אשר לאחר 30 שנות שירות גילו אצלו סוכרת. אם מסתבר כי קיימת אצלו נטייה משפחתית ללקות בסוכרת, הרי שקיים סיכוי גדול שברבות הזמן היתה מתפתחת גם אצלו הסוכרת כביטוי של אותה הנטיה. הקשר הסיבתי היחידי לשירות הוא איפוא רק פרק הזמן הממושך של השירות אשר במהלכו נתגלתה המחלה.

עם זאת, חיילים ושוטרים רבים מוכרים על ידי קצין התגמולים כנכי צה"ל בשל מחלות שפיתחו במהלך שירותם.

כדוגמא, קיימות מחלות תעסוקתיות רבות, אשר פוגעות בעובדים במקומות עבודה מסוכנים, כדוגמת חשיפה לדלקים, לאסבסט, לחומרים כימיים, למה שמכונה בחוק "אבק מזיק" מסוגים שונים, וכיוצא באלה.

לכאורה אנשי קבע אשר במשך שנים עובדים עם חומרים כאלה, או עובדים סמוך למקום הימצאם של חומרים אלה, כל אלה זכאים להיות מוכרים, כל עוד קצין התגמולים יסכים לקבל את הטענה שיש קשר רפואי בין החשיפה לחומרים לבין סוג המחלה שפיתח הנפגע. במקרה של מחלות אלה אין הבדל בין חיילים ושוטרים אלה לבין עובדים אזרחיים, המוכרים על ידי המוסד לביטוח לאומי כנפגעי עבודה. מה שנדרש מהחיילים והשוטרים הוא להוכיח את הקשר הסיבתי לשם הכרתם.

בעבר היו הצעות מצד גורמים ממשלתיים להעביר את הטיפול בכל המחלות האלה לטיפולו של המוסד לביטוח לאומי. הזכויות במוסד לביטוח לאומי לגבי אותן המחלות לרוב קטנות ומצומצמות בהרבה מאלו המוענקות על ידי קצין התגמולים, ואף שהצעות אלו טרם התקבלו, רצוי שחיילים ושוטרים ישקלו את הגשת תביעתם בהקדם לפני קבלת ההצעה ושינוי החוק.

נוסף למחלות תעסוקתיות, קיימות מחלות שאינן תעסוקתיות באופיין, אלא תוצאה של חשיפה מקרית לגורם תחלואתי אשר גרם למחלה: נניח שחייל חלה בדלקת ריאות, והסתבר שבבסיס בו שירת לקה חייל אחר גם הוא בדלקת ריאות. ככל הנראה החייל נדבק מהחייל האחר, ומחלתו נגרמה לו "תוך ועקב השירות".

מחלות שהוכרו בעבר הן מחלת ריאות בשל חשיפה פסיבית לעישון, שחפת, מחלות לב (פריקרדיטיס) ומחלות כבד כהפטיטיס בי.

מחלות אחרות שהוכרו על ידי קצין התגמולים הן אלו שנובעות ממצבים של לחץ ומתח נפשי. במקרים רבים הוכר בפסיקת בתי המשפט כי המשרתים בשירות הבטחוני חשופים למתחים גדולים, אשר לעתים עולים בצורה משמעותית על המתחים שכרוכים במקום עבודה אזרחי ו"רגיל".

ידועים המקרים של הכרה על פגיעה נפשית המוגדרת כפוסט טראומה, ואשר פעם זכתה לשם הרווח של "הלם קרב". הכרות כאלה ניתנו לא רק לחיילים ולשוטרים שהשתתפו בלחימה בקרב, אלא לכאלה שהיו חשופים למחזות קשים, לסיכון פיזי לחייהם ולשלמות גופם וכיוצא באלה.

כיום קיימים מקרים בהם מכיר משרד הביטחון בפגיעות נפשיות שאינן "הלם קרב", ובהן סכיזופרניה ואף תסמונת כפייתית ( Obsessive Compulsive Disorder).

קיימות מחלות אשר נובעות מפגיעה נפשית וממתח נפשי. לא די בכך שהחייל והשוטר יוכיחו מתח נפשי, אלא שהמחלה הנוספת שהתפתחה ממנו היתה בסמיכות זמנים או בקשר סיבתי המוכר בספרות הרפואית.

לדוגמא, אגף השיקום עשוי לקבל תביעות של מחלת הפסוריאזיס, אשר נובעת במקרים רבים ממתח נפשי.

בעבר דחה אגף השיקום תביעות של חיילים ושוטרים אשר טענו כי מחלות ופגיעות אחרות נבעו ממתח נפשי אליו נחשפו בשירותם, ותביעות רבות קשורות למחלות הסוכרת ויתר לחץ דם. כיום אין הלכה ברורה בעניין זה, והתביעה מתבררת לפי נסיבות המקרה המיוחדות.

מחלה שנדחתה בעבר היא מחלת הקרוהן, אשר בית המשפט העליון לא קיבל לגביה את הטענה כי היא נובעת ממתח נפשי, הואיל והקשר הסיבתי הרפואי לא בוסס ברמה הדרושה.

פגיעות אחרות אשר קשורות במתח נפשי הן אירועים לבביים ואירועים מוחיים. אירועים כאלו מוכרים כנגרמים על ידי השירות הצבאי או המשטרתי, כל עוד הם מוגדרים כאירועים חריגים (של התרגשות, סיכון וכיוצא באלה)

הדרך להכרה במחלות אלו היא ארוכה, ולעתים ההכרה מתקבלת רק לאחר ערעור לועדת ערעורים על החלטת משרד הביטחון הדוחה בתחילה את התביעה. ואולם סוף מעשה במחשבה תחילה – שלב חשוב ביותר בתביעה הוא השלב הראשון בו מוגשת התביעה, נטענות הטענות העובדתיות והרפואיות, ובהן התובע נדרש להמציא פרטים שונים אודות תנאי עבודתו.

הערה:

רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה מיועדת בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.