אתה והבנק: תביעה בנקאית ובקשת רשות להתגונן – כללי
מאמר שני בסידרה

אתה והבנק: תביעה בנקאית ובקשת רשות להתגונן – כללי
מאמר שני בסידרה
מאת: עו"ד אבי זילברפלד

בהמשך למאמר המסגרת בנושא : "אתה והבנק", להלן המאמר הראשון בסדרת מאמרים בנושא ההיבטים המשפטיים ביחסי בנק – לקוח.

מאמר זה מתמקד בהליכים המשפטיים שבין בנק ללקוחותיו ביחס ליתרת חובם בחשבונות: תביעה בנקאית – ובקשת הרשות להתגונן מפניה.

תביעה בנקאית – סד"מ
בנק מגיש תביעותיו כנגד לקוחותיו בסדר דין מיוחד הנקרא: סדר דין מקוצר (סד"מ). נציין, כי אין זה סדר דין מיוחד לבנקים דווקא, אלא לכל תובע החפץ לתבוע סכום כספי קצוב, (להבדיל מתביעת נזיקין, למשל, שעניינה אומדן הנזקים, ולפיכך סכום התביעה אינו קצוב), וברשות התובע "ראשית ראיה בכתב" ביחס לסכום כספי זה.
המבחן לקביעת "סכום קצוב, הנו: כי סכום התביעה ניתן לחישוב אריתמטי פשוט, ללא צורך בהערכה (אמדן).
באופן זה מוגשות תביעות בקשר לחוב כספי בגין אי פירעון חשבונית – מכח החשבונית, חוב בגין שכ"ד – מכח הסכם השכירות, וחוב בגין פוליסת ביטוח - מכח פוליסת הביטוח, וכדו'.

המיוחד בתביעה בסד"מ, שאין היא מעניקה לנתבע זכות הגנה אוטומטית, כבתביעה רגילה.

בתביעה בסד"מ –הבנק התובע רשאי לקבל פס"ד כנגד הנתבע, ביום ה- 31 לאחר שמסר לו את כתב התביעה, מבלי שבית המשפט ישמע בכלל מי מהצדדים, אלא אם כן הנתבע הספיק בפרק זמן זה (קרי: בתוך 30 יום מיום שקיבל את כתב התביעה), להגיש לבית המשפט בקשה מיוחדת הנקראת: בקשת רשות להתגונן, והידועה אף בראשי התיבות : בר"ל.

תביעה בנקאית בסד"מ בגין יתרת חוב של לקוח בחשבונו, הנה פשוטה ביותר: כל שהבנק צריך זה לציין את פרטי החשבון ויתרת החובה, לצרף דף חשבון אחרון הסמוך למועד הגשת התביעה, וכן אישור מהבנק בדבר גובה הריבית המחויבת בחשבון הנתבע (שכן, סכום התביעה יצבור לא את הריבית לפי חוק ההוצל"פ, אלא את הריבית המרבית כפי שתהא בחשבון עד למועד פירעון החוב), והנה התביעה מוכנה.

בעבר הועלו טענות בבתיהמ"ש כנגד צרוף דף החשבון האחרון בלבד לתביעה, שעל פי רוב אין בו מאומה מלבד שורות חיוב ריבית.

ברם, פסיקת בית המשפט העליון (פס"ד "אפרופים") אישרה נוהג זה, וקבעה כי די בצרוף דף החשבון האחרון על מנת לעמוד ב"ראשית ראיה" לצורך הגשת תביעה בנקאית בסד"מ.

בקשת רשות להתגונן – בר"ל
כאמור, ללקוח המקבל תביעה בנקאית, קיימת זכות להגיש בקשה מיוחדת למתן רשות להתגונן מפני תביעת הבנק, וזאת בתוך 30 יום מיום שקיבל לידיו את כתב התביעה.

לא יעשה כן הנתבע במועד – הוא צפוי כי יינתן כנגדו פסק-דין בהתאם לכתב התביעה, על מלוא סכום התביעה, בתוספת ריבית בנקאית מרבית עד לפירעון התביעה, ובתוספת אגרות משפט ושכ"ט עו"ד + מע"מ, בהתאם לגובה התביעה, וכל זאת, כפי שציינו לעיל, מבלי שבית המשפט ישמע בכלל ראיות בתיק זה.

לתשומת לבכם: אין מדובר בסמנטיקה בלבד, לפיה, כביכול, במקום "כתב ההגנה", אנו כותבים בכותרת "בקשת רשות להתגונן". ההבדלים בין שניים אלו עקרוניים ומהותיים ביותר, ומשפיעים בצורה מהותית על זכויותיו של הנתבע.

נשתדל , במאמר תמציתי זה, לעמוד על עיקרי תכונותיה של הבר"ל, וכיצד יש לעשותה באופן הראוי.

הנייר סובל הכל: על כן, כאשר מוגשת תביעה רגילה, רשאי הנתבע לשרבט על נייר לבן את כתב הגנתו, ככל שעולה על דעתו. הוא אף רשאי רק להכחיש את התביעה, מבלי להתייחס אליה עניינית (הגם שאין זה מומלץ), באשר – כידוע – נטל הראייה מוטל על התובע: בשלב ה"הוכחות" - אם התובע לא יוכיח את תביעתו, יצא הנתבע מבית המשפט ללא כל חיוב שהוא.

אין כך פני הדברים בבקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסד"מ, וזאת נוכח הצורך לצרף לה תצהיר, כמפורט להלן:-

א. לבקשת רשות להתגונן חובה לצרף תצהיר מטעם המבקש, המפרט ומנמק מדוע, לדעתו, יש ליתן לו להתגונן מפני התביעה שכנגדו. בדיון שיקבע לשמיעת הבקשה – צפוי המצהיר להיחקר על תצהירו. היה ולא יתייצב לדיון – התצהיר יימחק כלא היה, בקשתו צפויה להימחק, ויינתן כנגדו פס"ד בו במקום.

ב. תצהיר, כידוע, דינו כדין עדות בבית משפט, והכותב בו דבר שקר דינו (מלבד דחיית בקשתו) – עונש מאסר עד 7 שנים (אם זאת אעיר, כי נער הייתי וגם זקנתי, וראיתי שקרנים רבים על דוכן העדים, ו"משום מה" לא ראיתי אף לא אחד מהם נכנס לבית הסוהר ולו ליום אחד...).

ג. המבקש חייב לציין האם מתגונן הוא מפני כל סכום התביעה, או רק כנגד חלקה. (יש לזכור, כי אם יתגונן רק כנגד חלק מהתביעה, הוא צפוי כי יינתן כנגדו פס"ד חלקי באופן מיידי על יתרת התביעה שהוא לא חלק עליה).

ד. חוט השני העובר בפסיקה ביחס לבקשת רשות להתגונן, מדגיש את חובת המבקש ליתן תצהיר מפורט ביותר.
המבקש רשות להתגונן אינו יכול להסתפק בהעלאת טענות כלליות (כגון: "אינני חייב", או "שילמתי את החוב"), וזאת מבלי לפרט בפרוטרוט את טענותיו, תוך ציון תאריכים, סכומים, נסיבות התשלום, וכדו'.

עריכת תצהיר תמיכה בבקשת רשות להתגונן הנה, אפוא, מלאכת מחשבת: מכין המצהיר חייב "ללכת" בין שני קטבים אלו: מחד גיסא – לצמצם בדברים המובאים בתצהיר - ע"מ שלא לחשוף את המצהיר לחקירה נגדית ממושכת ומיותרת, ומאידך גיסא ליתן פירוט מספק, ע"מ שלא להיכשל חלילה בדחיית הבקשה מחמת "חוסר פירוט מספיק". לדוגמא: אחת ההגנות מפני תביעה בסד"מ הנה טענת קיזוז: ישנם תלי תילים של פסיקה בסוגיה זו, עד כמה חייב הנתבע – המבקש להתגונן – לפרט "ברחל בתך הקטנה", את גובה הסכום שברצונו לקזז, תוך מתן חישוב מדויק אודות גובהו. טענה סתמית תידחה על הסף.

ה. העובדות המובאות בתצהיר חייבות להיות מידיעה אישית, לא ניתן להסתפק בביטויים כגון: "לפי דעתי". כמו כן, לא ניתן לערוך תצהיר על דרך ההפניה, בסגנון: "כל טענותיי מופיעות במסמך X" : יש להכניס לתצהיר עצמו את תוכן הטענות.

תוצאות אפשריות לבקשת רשות להתגונן:
א. כאמור, מתקיים דיון בבקשת רשות להתגונן, במהלכה נחקר המבקש על תצהירו. יודגש, בית המשפט לא צריך בשלב זה לקבוע האם הנתבע הוכיח גרסתו, אלא רק אם – בהנחה שטענותיו יוכחו במשפט עצמו – האומנם הן מקנות לנתבע הגנה מפני התביעה.

ב. אח"כ מגיע שלב ה"סיכומים" בו נשמעות הטענות המשפטיות (להבדיל מהטענות העובדתיות שבתצהיר) של ב"כ שני הצדדים. לעיתים הסיכומים נעשים בעל-פה, בו במקום, ולעיתים ביהמ"ש נותן לצדדים אפשרות להגיש הסיכומים בכתב, בתוך פרק זמן קצוב.
לסיכומים, ב"כ הצדדים מצרפים, בד"כ, תקדימים משפטיים ע"מ לשכנע את ביהמ"ש, כ"א לטובת הלקוח שלו.

ג. העובדות בתצהיר אשר לא יופרכו בחקירה נגדית במהלך הדיון, הן אלו שיהוו את התשתית העובדתית להגנתו של המבקש. עובדות אלו ניתנות בתמיכה לטענות המשפטיות שבסיכומים.
בתום ה"סיכומים" על בית המשפט לקבוע האם הוכחה "הגנה לכאורה" – המצדיקה מתן רשות להתגונן, או שמא מדובר ב"הגנת בדים" – שאינה מעמידה הגנה אמיתית, ולפיכך אינה מצדיקה מתן רשות להתגונן (ואזי היא נדחית, והמבקש "חוטף" פס"ד).
לעיתים, הגנת המבקש מפוקפקת, ובית המשפט מתלבט מה טיבה – האם היא מהווה "הגנה לכאורה, או ,הגנת בדים". בנסיבות אלו, בד"כ, יעניק בית המשפט רשות להתגונן, אך יתנה אותה בהפקדת סכום כספי ע"י הנתבע – בגובה שיקבע ע"י ביהמ"ש – להבטחת התביעה.
היה וסכום העירבון יהא גבוה – עלול הדבר לסכל, לעיתים, את קבלת הרשות להגן, מפאת חסרון כיס של המבקש.

ד. היה וניתנה רשות להתגונן – ככלל – התצהיר ייהפך לכתב הגנה. הדיון יתנהל רק על הכתוב בתצהיר, ולא על עילות נוספות שהמבקש ירצה להביא בשלב מאוחר יותר. במצב זה, המבקש אף לא רשאי להגיש תביעה שכנגד התובע או "הודעת צד ג'" לאדם אחר, שלדעתו הוא החייב בתשלום התביעה ככל שתוכח. על כן מומלץ – אם בדעתו להגיש תביעה שכנגד – לבקש מבית המשפט שירשה לו להגיש כתב הגנה במקום התצהיר (ואזי יוכל להגיש תביעה נגדית).

המלצות:
1. חובה להקפיד על הגשת בקשת רשות להתגונן במועד. בקשה שתוגש באיחור - עשויה להידחות רק מחמת עצם האיחור. בית המשפט מקמץ במתן ארכות להגשת הבקשה, ומעניק אותה רק במקרים מיוחדים.
2. באם קיבלת תביעה בנקאית על סכום "מציק", ויש לך תחושת בטן כי היא אינה הוגנת מחמת עובדות שבידיעתך, מומלץ מאוד להתייעץ עם עו"ד המתמחה בבנקאות, וזאת מהנימוקים הבאים:-
א. עו"ד של בנקים הנם עו"ד מיומנים, וההתמודדות מולם ע"י מי שאינו מיומן בעצמו בתחום הבנקאות לא תהא פשוטה, בלשון המעטה. לצערי, בתפקידי בעבר כעו"ד של בנק, ראיתי אזרחים רבים שניסו להתמודד בעצמם עם התביעה, בתחושת להט של צדק עילאי העומד לצידם, אך בהעדר כל ידע לגבי "כללי המשחק", דבר שבהכרח הכשיל אותם, וגרם להם לצאת מבית המשפט וידם על ראשם.
ב. ישנם כללי משחק ברורים וקשוחים בתחום זה של תביעות בנקאיות, והסוטה מהם מפסיד מהלך או את המשפט כולו, ואפרט:-

מי שינסח בקשת רשות להתגונן שלא כראוי – צפוי לכך שהיא תדחה, ובנוסף לפס"ד שיינתן כנגדו על מלוא סכום התביעה, עוד יתווספו לכך תשלום הוצאות לב"כ הבנק +מע"מ + אגרות תביעה, והכל כשהם צמודים כחוק עד לתשלומם בפועל.

ברם, גם עו"ד של בנקים שוגים, ולעיתים נעשות שגיאות בניסוח כתב התביעה או בנספחים לו, ועין מיומנת של עו"ד המתמחה בדיני בנקאות עשויה לגרום לכך שתינתן ללקוח רשות להתגונן "מן ההפקר", ולעיתים אף בלי חקירה נגדית.
(ולדוגמא: פסה"ד בעניין הבנק הבינ"ל הראשון בע"מ נ' טיראן ואח', המופיע ברשימת פסה"ד של משרדי באתר זה, בו נדחתה תביעת הבנק כנגד מרשי, עת הוכחתי שהבנק בכלל לא פירט את החוב בתצהירי עדות ראשית מטעמו).

ג. בנוסף, לעו"ד המתמחים בבנקאות יש את המיומנות לנקוט בהליכים מסוימים, טרם הכנת הבקשה והתצהיר, אשר משפרים בצורה משמעותית את יכולת ההתגוננות של הלקוח, כגון: קבלת מסמכים בנקאיים, אך על כך – במאמר הבא בסדרה.

רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה מיועדת בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

משרד עו"ד ונוטריון זילברפלד אבי עוסק בדיני בנקאות זה כעשרים שנה. עו"ד זילברפלד הנו מחבר הספר "אחריות אישית בתאגיד והרמת המסך: דין, פסיקה ופרקטיקה".

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.