תמיכת המדען הראשי בתעשייה במסגרת החוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (חוק המו"פ)

תמיכת המדען הראשי בתעשייה במסגרת החוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (חוק המו"פ)

מאת עו"ד טל ספיר

עידוד המחקר והפיתוח התעשייתי הוא מרכיב מהותי וחיוני לצמיחתן של התעשיות עתירות הטכנולוגיה בישראל. מדינת ישראל רואה חשיבות מרובה בקידום המחקר והפיתוח במדינה, ומוכנה ליטול חלק בסיכון הכלכלי - טכנולוגי של היצרן, בדרך של העמדת הון לרשותו. הגוף האחראי על יישום התמיכה הממשלתית בטכנולוגיה, הוא לשכת המדען הראשי (שהוא ראש המינהל למחקר ופיתוח תעשייתי) במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. החוק המרכזי, שמכוחו פועלת מערכת התמיכה בחברות תעשייתיות, הינו החוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה התשמ"ד 1984 (להלן: "חוק המו"פ").

מטרתו של חוק המו"פ הינה יצירת מקומות עבודה בתעשייה, יצירת תשואה עודפת למשק הישראלי, פיתוח תעשיה עתירת מדע ושיפור מאזן התשלומים של המדינה.

לשם הגשמת מטרות אלו מעניק חוק המו"פ לחברות, שקיבלו אישור בהתאם לחוק, מענק בשיעור 20-70% מהוצאות המחקר והפיתוח של הפרוייקט המאושר. בתמורה למענק על החברה לשלם למדען הראשי תמלוגים מכל הכנסה הנובעת מהמוצר, לרבות שירותים נלווים למוצר או הכרוכים בו. הכסף שגובה המדען הראשי מממן את תקציב המדען בשנה הבאה. אם הפרוייקט נכשל ואין מכירות – אין כל חוב של החברה למדען הראשי.

כל חברה שמעונינת לקבל תמיכה ממשלתית מהמדען הראשי צריכה להגיש לאישור ועדת המחקר תכנית, שכוללת פרטים שונים, כגון הידע, התהליכים או השיטות לייצור המוצר/התהליך, ההשקעה הנדרשת ומקורות המימון, סקירת הידע הקיים בנושא והיכולת להשיגו, חדשנות המוצר ויתרונותיו, שיעור הערך המוסף המתוכנן בישראל ומחוץ לישראל, פרטים על בעלי הזכויות בידע, בייצור או בשיווק וסקירה בדבר היכולת לשווק את המוצר ובדבר ההסדרים שנעשו להבטחת הייצור בישראל;
תכנית שהוגשה לועדת המחקר נבדקת ע"י בודקים מקצועיים שממונים ע"י המדען הראשי, והם מעבירים את חוות דעתם על התוכנית לועדת המחקר. ועדת המחקר תאשר את התכנית אם חוות הדעת שקיבלה על התוכנית מראה, שיש לתכנית סיכוי סביר להביא לידי יצירת מוצר חדש ושיווקו לייצוא.

הואיל ומטרת החוק היא לעודד את המחקר והפיתוח בישראל, ישנן בחוק מספר מגבלות מהותיות על אישור התכנית. החוק מגביל את אישור התכנית רק לתאגיד שהתאגד בישראל, שכתוצאה מביצוע התכנית עתיד לפתח בישראל, על ידי תושבי ישראל, אלא אם כן שוכנעה ועדת המחקר, מנימוקים שיירשמו, כי לביצועה של התכנית חיוני כי חלק מהתכנית יבוצע שלא בישראל או שלא בידי תושבי ישראל. הנימוקים יכולים להיות בעיות טכנולוגיות או כלכליות לייצר בארץ. אם מאשרים זאת על החברה חלים תמלוגים מוגדלים.

ביום 7.4.05 התקבל תיקון חשוב לחוק המו"פ (להלן: "התיקון לחוק"). אחת הבעיות העיקריות של החוק בנוסחו הקודם היתה האיסור להוציא אל מחוץ לישראל ידע שבשלו התקבלה תמיכה במסגרת החוק. מדובר היה באיסור מוחלט בעל משמעות פלילית, ולועדת המחקר לא היה כל שיקול דעת בנושא.

לאור השינויים שחלו בשנים האחרונות במבנה התעשייה והאצת תהליך הגלובליזציה, נדרשה בחינה מחדש של סוגיית הוצאת הידע, שהוא התוצר העיקרי של המחקר והפיתוח התעשייתי, אל מחוץ לישראל. בעולם העסקים הגלובלי חלק לא מבוטל מהחברות הנתמכות על ידי המדען הראשי הן חברות בין-לאומיות. מגבלת הוצאת הידע מקשה על שיתוף פעולה בין חברות ישראליות לחברות אלו. מלבד זאת, האיסור מהווה מגבלה על גיוס משקיעים זרים, אשר נרתעים מהשקעות בחברות הנתמכות על ידי המדען הראשי בגלל האיסור על הוצאת ידע מהארץ.

לפיכך, התיקון לחוק סייג את האיסור הגורף על הוצאת ידע אל מחוץ לישראל, והסמיך את ועדת המחקר לאשר, במקרים מיוחדים, הוצאת ידע כאמור, וזאת תוך קביעת תשלום למדינה, בדמות תגמולים מוגדלים או הכנסת ידע חלופי לישראל בתמורה להוצאת הידע, ובכפוף לתנאים אחרים הקבועים בחוק.

יצוין, כי ההוראה העונשית הקבועה בחוק המו"פ, לענין איסור העברת הידע לחו"ל, נותרה בעינה וממשיכה לחול במקרה שבו נעשתה העברת ידע לחו"ל בלא קבלת אישור מאת ועדת המחקר. כיום, העברת ייצור אל מחוץ לישראל, אשר תביא במצטבר להפחתת שיעור הייצור המקורי בישראל, בשיעור של עד 10%, אינה טעונה אישור ועדת המחקר אך יש להודיע על כך לועדה מראש ובכתב. בכל העברת ייצור בשיעור גבוה יותר, מקבל האישור יחויב בשל העברת הייצור בתמלוגים מוגדלים, אלא אם העברת הייצור אל מחוץ לישראל נעשית כנגד העברת ייצור חלופי לישראל, ובלבד שהיתרונות הכלכליים למשק הישראלי האמורים לנבוע מהייצור המועבר לישראל, לא נופלים מאלו האמורים לנבוע מאותו חלק של הייצור המקורי, אשר מועבר אל מחוץ לישראל. לענין זה באים היתרונות הכלכליים לידי ביטוי בהיקף תעסוקה, בשיעור הערך המוסף בישראל ובהיקף השיווק לשוק העולמי.

במקרה שבו הבעלות בידע עוברת באופן פורמלי לחזקתו של גורם זר מחוץ לישראל, אך גורם זה בוחר להשאיר את זכויות הניצול בידע בידי מקבל האישור הישראלי, שפיתח אותו, בלא הטלת מגבלות כלשהן על שימוש זה, רשאית ועדת המחקר לאשר את העברת הידע בלא תשלום תמורה למדינה. מבנה זה של העברה מוכר בעיקר בין חברות קשורות, אך משמש גם חברות שאינן קשורות, כאשר החברה הזרה רוכשת את הבעלות בידע כנכס, אך מעוניינת להותיר את מלוא זכויות השימוש בידע זה בידי החברה המפתחת וזאת בהיותה מומחית לענין אותו ידע. במקרה כזה התשלום אינו נדרש, כיוון שהלכה למעשה הידע ימשיך להתקיים ולהתפתח בישראל, והמשק הישראלי ימשיך ליהנות מפירותיו, ואף תמשיך לחול חובת תשלום התמלוגים על מוצרים שיפותחו וינבעו ממנו.

התשלומים למדינה בשל העברת הייצור אל מחוץ לישראל, נועדו לפצות על הפסד התשואה העודפת למשק הישראלי כתוצאה מהעברת הידע לחו"ל. התיקון לחוק קובע, כי תשלומים אלה ישמשו לתמיכה במחקר ופיתוח תעשייתי. בכך המשק הישראלי יפוצה ויצא נשכר על ידי השתתפות בסיכון הטכנולוגי של חברות נוספות המיועדות לתמיכה.

בעקבות התיקון לחוק מוסמכת ועדת המחקר גם לאשר שיתופי פעולה במחקר ופיתוח בין חברות ישראליות לחברות זרות.

הערה:
רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.