האם הקיץ הקץ על חילופי קבצים ברשת?

האם הקיץ הקץ על חילופי קבצים ברשת?
מאת: עו"ד יורם ליכטנשטיין

כמעט כולנו משתמשים בתוכנות שיתוף הקבצים. באמצעותן אנחנו מורידים סרטים, שירים, משחקים וכל קובץ אחר.
אולם דומה שאף אחד מאיתנו לא טרח לחשוב האם מה שאנו עושים הוא חוקי ומותר.

באופן עקרוני, כל יצירה (דוגמת סרט קולנוע, שיר, ספר וכד') הינה אגד של זכויות יוצרים השייכות ליוצרי היצירה או מי שהועברו אליהם. משמעות זכות היוצרים הינה, בקצרה, כי אסור לעשות כל שימוש (מסחרי בעיקר) ביצירה מבלי לקבל את הסכמת בעל הזכויות לכך מראש (ואלו ינתנו, כמובן, לאחר תשלום התמלוגים הנדרשים).

מרביתנו נהיה סבורים כי אדם שנכנס לחנות ויוצא כשבידו תקליטור מבלי לשלם עליו הינו בפשטות – גנב. למרות זאת, אם חבר שלנו יעשה פעולה זהה, אך ברשת האינטרנט, נחשוב שהוא "אחלה גבר" ונרצה גם ...
לכן יש להדגיש – כל יצירה (צילום, שיר, סרט, ספר, משחק וכו') שאנחנו מורידים באינטרנט יכולה להיות כפופה לזכות יוצרים של יוצריה, והעובדה שהדבר נעשה באינטרנט לא פוטרת אותנו מאחריות במקרה של תביעה.

היום נבדוק דווקא את הצד השני של המטבע – את אחריות ספקי התוכנה המאפשרת לנו להוריד קבצים מהאינטרנט להפרות זכויות שהגולשים מבצעים תוך שימוש באותה תוכנה.

תוכנות ה-P2P ("peer to peer" או "עמית לעמית", בלשון הקודש) הינן תוכנות המאפשרות לגולשים לשתף קבצים האחד עם חברו. התוכנות מאפשרות לשתף אחרים בכל קובץ דיגיטלי. למשל - Napster, Grokster, E-mule, Bittorent, KaZaa ורבות אחרות.

על מנת להבין את הפסיקה המתייחסת לתחום זה נסקור בקצרה שלוש תוכנות ושיטות פופולאריות (היום או בעבר) לשיתוף בקבצים:

Napster – גולש המפעיל את התוכנה מאפשר לתוכנה לשלוח לאתר מרכזי את הקבצים הנמצאים בתיקיה המתאימה במחשבו. גולש אחר המבקש למצוא קבצים אלו או אחרים יצטרך להתחבר לשרת מרכזי שמופעל על ידי Napster ובו נמצא גם אינדקס של כל הקבצים הנמצאים עליו בכל עת. על שרת זה מחפש כל גולש את הקובץ המבוקש ואם נמצא קובץ זה, המחפש יכול להורידו בלא תשלום (הערה: שיטה זו היתה נהוגה בעבר, ושונתה אחרי פסק הדין בו נדון מיד. היום האתר מאפשר רק הורדת קבצים בלא הפרת הזכויות בהם).

Grokster – כשהתוכנה מופעלת, מכוון מחשב הגולש למחשב של גולש אחר המתפקד באותו יום כ"מרכז עצבים" מקומי זמני. כשמשתמש מחפש קובץ מסויים, בקשתו מועברת, דרך מרכזי העצבים, אל משתמשי הקצה. כשמאותר הקובץ אצל גולש מסויים הוא מועבר לראשון במישרין ממשתמש הקצה. התוכנה אינה עושה שימוש באתר מרכזי כלשהו.

Morpheus – תוכנה המבוססת על פלטפורמת Gnutella שנבנתה על בסיס קוד פתוח ("open source"). כשגולש מתחבר באמצעות התוכנה, הוא מקושר לגולש אחר שכבר מקושר לרשת. התוכנה אינה משתמשת ב"מרכזי עצבים", אלא היא יוצרת חיבור ישיר בין גולש לגולש. ממש "עמית לעמית"...

פסק הדין האמריקאי המוביל בתחום ניתן עוד בשנת 1984 בתחום הוידאו (Sony Corp. of America v. Universal City Studios או בקצרה "פרשת הבטא-מקס".

להרחבה ראו http://www.eff.org/legal/cases/betamax/).
בעניין בטא-מקס נתבעה חברת סוני (יצרנית קלטת הוידאו מסוג בטא מקס) על ידי נציגי תעשיית הבידור, בטענה כי משתמשי מכשיר הוידאו מקליטים תוכניות טלביזיה אשר מוגנות בזכויות יוצרים, ועל כן סוני אחראית (כספקית המכשיר) להפרות אלו.

בית המשפט דחה את התביעה, וקבע, כי מקום בו מייצר הספק מכשיר שניתן לעשות בו שימושים מהותיים שאינם מפרים את החוק (אף אם אלו אינם נעשים בפועל) הרי הספק לא יהיה אחראי לשימושים הלא חוקיים המבוצעים על ידי המשתמשים. פסק דין זה שימש "עוגן" למפעילי תוכנות P2P, עד לפרשת Napster.

ב-1999 פיתח תלמיד קולג' בשם שון פאנינג את תוכנת Napster – תוכנה להחלפת ושיתוף בקבצים דרך האינטרנט. השירות סחף את הגולשים אשר החליפו קבצי מוסיקה, וידאו ואחרים ביניהם, עד שלבסוף הגישו נציגי תעשיית הבידור האמריקאית תביעה כנגד Napster.

בעניין Napster ניתן פסק הדין על ידי בית המשפט לערעורים בסן-פרנסיסקו (ראו פסק הדין ב-

http://www.ce9.uscourts.gov/web/newopinions.nsf/0/c4f204f69c2538f6882569f100616b06?OpenDocument ).

באותו עניין נתבעה Napster בשל העובדה שהגולשים המשתמשים בה מפרים את זכויות היוצרים של בעלי היצירות המוחלפות באמצעות התוכנה, וזאת עקב אחריות שילוחית ותורמת. Napster נעזרו ב-Digital Millennium Copyright Act (DMCA) בהגנתם וטענו להגנה הדומה להגנת ספק אינטרנט (ISP). הגנה זו נדחתה על ידי בית המשפט.

התביעה התקבלה, ונפסק שככל ש-Napster ידעה על הפרות זכויות יוצרים שעושים המשתמשים בה מבלי לנקוט כל פעולה – היא אחראית על כך. למעשה הוטל על Napster לפקח על זרימת הקבצים בשרת שלה. עקב הפסיקה הוחלפה הבעלות באתר ידיים וכיום הוא מופעל בצורה חוקית.

בהמשך לכך הגיע תורן של התוכנות Grokster ו-Morpheus. בעניין RIAA v. Grokster and StreamCast (RIAA הינו הארגון האמריקאי המאגד בעלי זכויות רבים בתחום ההקלטות, בעיקר במוסיקה) הגישה RIAA, יחד עם 28 חברות המחזיקות בזכויות יוצרים, תביעה כנגד מספר תוכנות לשיתוף בקבצים (Grokster, KaZaa, Morpheus).

מלכתחילה, נדמה היה שההבדל בארכיטקטורה של התוכנות לעומת Napster יוביל לתוצאה משפטית שונה מזו בפרשת Napster. ואכן, טרם להכרעת בית המשפט העליון בעניין Grokster קבעו הערכאות הראשונות כי הנתבעות אינן אחראיות ואינן חבות כנטען, בעיקר על בסיס הלכת הבטא-מקס.

אלא, שלאחרונה (ב-27.6.2005) ניתן פסק דין משמעותי בעניין Grokster בבית המשפט העליון בארה"ב. עותק ממנו ניתן למצוא למשל ב-

http://fairuse.stanford.edu/MGM_v_Grokster.pdf.

הסברים ומסמכים רבים נוספים ביחס לפסק הדין ואשר הוגשו או הוכנו למען ההליך, ניתן למצוא גם ב-

http://www.eff.org/IP/P2P/MGM_v_Grokster/ .

בעניין Grokster קבע בית המשפט העליון האמריקאי פה אחד, כי מפיצי תוכנות העמית לעמית Grokster ו-Morpheus אחראים כלפי בעלי זכויות היוצרים בגין הפרת זכויותיהם על ידי הגולשיםן המעבירים יצירות מוגנות באמצעות התוכנות. האחריות שנקבעה היתה אחריות תורמת ושילוחית, ולא ישירה, אך תוצאות ההחלטה זהות.

פסק הדין התמקד לאו דווקא בשאלת יכולת המכשיר/התוכנה לבצע פעולות שאינן מפרות (כמו בעניין בטא-מקס) אלא בכוונת ספקית התוכנה לייצר תוכנה ש"תשדל" ותאפשר לאחרים להפר את הזכויות.

בית המשפט דרש מהנתבעים להוכיח שנקטו בפעולה יזומה שמטרתה למנוע הפרות זכויות באמצעות התוכנה. כלומר – על הנתבעים היה להתקין תוכנה אלמנטים שימנעו הפרות. משלא עשו כן, הוטלה עליהם אחריות שילוחית ונגזרת בגין ההפרות שלא הם עצמם ביצעו.

פסק הדין שם דגש על כוונת המפיץ ועל הצעדים שנקט ולא על הטכנולוגיה עצמה. בית המשפט הסיק את כוונת המפיץ באמצעות מספר עובדות:

1. המפיץ נמנע מלעשות שימוש כלשהו בטכנולוגיה המונעת הפרת זכויות (פילטרים לסוגיהם, למשל);

2. התוכנה הופצה כמחליפה של Napster, שעיקר השימוש בה היה החלפת קבצים לא חוקיים; וכן

3. מכיוון שהתוכנה הציגה מודל עסקי של רווח מפרסומות והיתה זקוקה לגולשים רבים ככל האפשר, ברור כי היא עודדה אף שימושים לא חוקיים בה על מנת להרחיב את קהל המשתמשים בה.

עם פרסומו, סברו שפסק הדין עשוי להיות מכת מוות לתוכנות לשיתוף קבצים ולפיתוח הטכנולוגי בתחום. אלא, שבפסק הדין משום שלילה חד משמעית והוא מוגבל לנסיבותיו.
כך למשל, לפסק הדין אין תחולה ישירה מחוץ לארה"ב, אלא על דרך של אנלוגיה. כלומר, פסק הדין אינו מונע במישרים שיווק תוכנת P2P דומות מחוץ לארה"ב.
כמו כן, כל יצרן תוכנה שיקרא היטב את פסק הדין, יתבסס על המבחנים והשיקולים המפורטים בו ויתאים את התוכנה שבנה ואת תוכניתו העסקית לפסק הדין, עשוי בהחלט להביא לכך שהתוכנה אותה ישווק תחשב כחוקית.

לדוגמא בלבד - הכללת פילטרים מתאימים, הוכחת נסיון פיקוח על התוכנה או הוכחת כוונה טובה בדרכים מגוונות יכולים לגרום לכך שהתוכנה תחשב מותרת לשימוש, אף אם הגולשים בפועל יעשו בה שימוש פסול.

האמור לעיל אינו מהווה יעוץ משפטי אלא הוא סקירה בלבד. אין להסתמך עליו בעת נקיטת פעולות משפטיות ובכל מקרה יש להעזר בשירותי עורך דין.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.