"אמא של החיים"

עורכי דין - מידע משפטי: מגזר חקלאי - ירושת המשק החקלאי - בן ממשיך - מיסים מגזר חקלאי

ערכתי לאמא רעיה צוואה בה היא קבעה שהנחלה תחולק בין הילדים, שניים יקבלו זכויות במגרש שיפוצל ושניים נוספים יקבלו מגרש שני שיפוצל מהנחלה ואודי יקבל את הנחלה המפוצלת. אודי ויתר על המינוי של הבן הממשיך והוא בוטל.

שלח שאלה בנושא לעורך דין

"אמא של החיים"
מאת: עו"ד אביגדור ליבוביץ

יהודה ורעיה יוצאי מרוקו הגיעו לארץ בשנות החמישים והתיישבו במושב בדרום. הם לא היו מלומדים ובמקום המוצא ממנו הגיעו נאמר להם שבישראל צריך לעסוק בחקלאות. הזוג הגיע לארץ וחיפש דרך להגשים את חלום החקלאות עליו שמע שנים רבות במרוקו.

יהודה ורעיה בשנות העשרים לחייהם, הם הגיעו למושב בדרום הארץ שזה עתה הוקם. רעיה היתה בהריון הראשון והזוג ביקש למצוא בית בהקדם. כאשר הם הגיעו למושב היו שם דרכי עפר וכמה בתים שהסוכנות היהודית בנתה, לא היו תשתיות והאדמה היתה קשה ויבשה. במבט ראשון לא נראה היה שניתן להקים חקלאות במקום, אך יהודה ורעיה היו אנשי אמונה והחליטו להתיישב במושב. נתנו להם נחלה עם בית בשטח 40 מ"ר שנראה כמו בית אימון, מעדר וקלשון ומשם והלאה אמרו להם "תסתדרו".

יהודה ניסה את מזלו בכמה ענפים אך בסוף החליט שהוא רוצה לגדל פרחים. הוא התמקצע בענף הפרחים והתקדם יפה. נולדו לזוג חמישה ילדים. השנים חלפו, הילדים בגרו, סיימו את הצבא והחלו למצוא את מקומם, כל אחד לפי כישרונותיו. הילד השלישי אודי נמשך עוד מילדותו לחקלאות והיה זה אך טבעי שאחרי שהוא סיים את השירות הצבאי הוא נכנס לעבודה עם אבא בחקלאות. אודי ילד חסון אחראי ורציני למד את העבודה ועם השנים האבא פינה את מקומו לאודי שהפך למנהל של העסק המשפחתי.

יהודה הגיע לגיל פרישה, כוחותיו אזלו והוא ביקש לפרוש לגמרי מהעבודה. אודי שכבר בנה את ביתו בנחלה והקים משפחה, היה קרוב מאוד להורים וסייע להם רבות במהלך השנים, בירך את האבא על החלטתו והבטיח לתמוך בו ובאמא ולספק להם את כל הצרכים.

בוקר אחד הודיע יהודה לאודי שהוא החליט למנות אותו כ"בן ממשיך" על מנת שיקבל את הזכויות בנחלה לאחר שההורים ילכו לבית עולמם. וכך אכן היה, ההורים, אודי ואשתו חתמו על התצהירים, ונרשמו בסוכנות היהודית כבנים ממשיכים וגם ברשות מקרקעי ישראל.

חלפו שנתיים ויהודה הלך לבית עולמו. כל אותה עת אודי המשיך בחקלאות אך הוא לא סיפר להוריו על הקשיים שהוא החל לחוות בענף הפרחים ועל ההחלטה שגמלה בליבו לעשות שינוי ולחסל את ענף החקלאות ולעבור לעבוד במקצוע אותו הוא רכש במהלך השנים "ייעוץ מס".
וכך היה, אודי חיסל את ענף הפרחים ועבר לעבוד בייעוץ מס, השטחים החקלאים הושכרו, המחסנים הושכרו, הוא המשיך לקיים את אימו מההכנסות וכן מהכנסות של המערכת הסולארית שהוקמה בנחלה וחי את חייו בכבוד.

חלפו עוד מספרים שנים והאמא שהגיעה לגיל תשעים והיתה צלולה וחדה כתער ביקשה יום אחד לדבר עם אודי. עד אותה עת אודי העביר לאמא את הכספים למחייתה, היחסים ביניהם היו מצוינים, אך העובדה שאודי הפסיק את הפעילות בענף החקלאות שהוקם על ידי יהודה ז"ל, מה שהיווה מפעל חייו, גרמה לה ל"כאבי בטן" ולתחושות של החמצה וצער על מפעל חיים שחדל לפעול ביום אחד.

אודי לא ידע שמאז שהוא הפסיק את הפעילות בענף החקלאות, ארבעת אחיו החלו לדבר עם רעיה על כך שהם חושבים שההורים עשו טעות שהם מינו לפני עשרות שנים את אודי כבן ממשיך. הם הסבירו לרעיה שהמטרה של המינוי היתה שאודי יעסוק בחקלאות וימשיך את מפעל החיים של האבא וכעת אודי שעובד במקצוע חופשי, נהנה מכל ההטבות שמקנה הנחלה ומכך שהוא מונה לפני עשרות שנים כבן ממשיך ואילו הם לא קיבלו דבר מהנחלה. הם הסבירו לאמא שהנחלה בעבר לא היתה שווה מבחינה כלכלית אך כיום היא שווה חמישה מיליון ₪ וניתן לבנות עליה מספר יחידות, לבצע פיצולים ואין כל סיבה שאודי יהנה מכל הזכויות כאשר הוא הפסיק את מפעל החיים של אבא.

ההתמודדות עם הדרישות של הילדים היתה מעמסה כבדה עבור רעיה ובעקבות זאת היא נקלעה למצב נפשי קשה ומצב בריאותה החל להתדרדר. במצב זה רעיה הגיעה לפגישת ייעוץ. היא סיפרה לי את כל הסיפור שלה במשך שעתיים. אישה מדהימה, נמוכת קומה, חרושת קמטים, ידיים מקומטות משנים של עבודה, עיניים חכמות ועמוקות, השיער אסוף בתוך מטפחת והדיבור שוטף, רהוט וברור. רעיה בוכה במהלך הפגישה, מנגבת את הדמעות במטפחת בד שהיא מכניסה לתוך שרוול החולצה, שותה לגימות מעטות מכוס מים ועיניה מבקשות עזרה.

ההרגשה שלה שהיא ובעלה עשו טעות כאשר הם מינו את אודי כבן ממשיך לפני שנים רבות כך היא הסבירה: "לא ראינו לאן העתיד של המושב יביא אותנו, הגענו למקום שלא היה בו כלום והיום הכל השתנה. אני מרגישה שגם הילדים האחרים צריכים לקבל חלק מנחלה שאנחנו הקמנו, אודי עזר לנו במשך שנים, הוא ילד טוב ועבד עם אבא, אבל הוא כבר שנים לא חקלאי, אני רוצה לעשות שינוי ואני זקוקה לעזרה בכדי להבין מה עושים"?

הסברתי לרעיה שאם אודי לא יסכים לעשות שינוי לא נוכל לעשות דבר, אין כל סיכוי להפוך את הקערה על פיה ולגרום לכך שהמינוי יבוטל. היא לא רצתה לבטל את המינוי, היא רק ביקשה לעשות צדק עם הילדים האחרים וביקשה שאסייע לה למצוא את הדרך.

הצעתי לרעיה שנקבע פגישה עם אודי ונדבר על הדברים. רעיה מאוד נלחצה מכך, היא פחדה מהתגובה של אודי שלא ידע שהיא הגיעה לפגישה. אישה בת תשעים הסתדרה לבדה הגיע במונית שחיכתה לה למטה לכל אורך הפגישה. הבטחתי לה שהפגישה תהיה חמה ואוהדת וכפי שראיתי בעיניים שלה ונוכח התחושה של האמונה שהיא נטעה בי, קיוויתי שאודי יהיה עם לב פתוח והיא נתנה את הסכמתה לפגישה.

שבוע לאחר מכן התייצבו לפגישה רעיה ואודי. רעיה היתה כפופה, עיניה היו כבויות, ראיתי את החשש על הלחיים שנעו בעצבנות. היא אוהבת את אודי, כך היא הדגישה בפגישה הראשונה שלנו, היא לא רוצה לפגוע בו וזה היה ניכר בה מאוד. אודי שחום עור, גובה ממוצע, לבוש היטב, שיער שחור מסורק לצד, נראה כמו "הילד של אמא". לחץ לי את היד בעדינות והתיישב ליד אמא.
הרגע הזה הוא הכי דרמטי בפגישות, הרגע שבו אני אמור להסביר לאודי בפעם הראשונה מה אמא רוצה? חשבתי רבות על הדרך להסביר לו את הדברים על מנת ליצור אווירה של חיבוק ולא של ריחוק והחלטתי שלאחר שאני אביט לו בעיניים אמצא את הדרך הנכונה. אודי עם עיניים כחולות עמוקות המבט שלו כמו של אמא רק פחות קמטים מקיפים את העיניים. כאשר אתה מביט בהרבה אנשים בפגישות אתה כבר יודע לזהות את הלב דרך העיניים, כי העיניים הם הראי של הנשמה ולאודי היתה נשמה בדיוק כמו לאמא. בשלב זה החלטתי שאני אומר לאודי את הכל "על השולחן" מבלי מניפולציות של מגשר.

"אודי, כך פניתי אליו, אמא ביקשה שתגיע היום בכדי שנדבר על המשפחה". אודי לא הבין איזו שיחה צריך לפתח על המשפחה ולמה אצל עו"ד. "אודי, אמא היתה כאן בפגישה והסבירה לי שאתה ילד מיוחד, עבדת עם אבא שנים רבות והיו לכם יחסים מצוינים. הבנתי שהעסק המשפחתי נסגר לפני שנים וכיום אתה יועץ מס מצליח". אודי הנהן בראשו ועדיין לא הבין מה אני רוצה ממנו.

המשכתי להסביר, "אודי אתה יודע שהנחלה שאתם גרים בה היא נחלה משפחתית שההורים רצו שתקבל אותה ותמשיך את העסק החקלאי. הנחלה שאתם גרים בה היום היא לא אותה נחלה שהיתה בעבר כאשר מינו אותך לבן ממשיך ולאחר שהעסק נסגר אמא חשבה על כמה דברים שהיתה רוצה שיקרו והיא ביקשה לשתף אותך"

רעיה הרימה את העיניים, אודי הביט בה ושניהם הביטו בי, לפתע רעיה התמוטטה, היא לא הצליחה לעמוד בלחץ הנפשי אותו היא חשה מרגע שהחלה הפגישה והמבט של אודי שביקש להבין "אמא מה קורה פה?", אחרי שהדברים נאמרו, היה כבר יותר מיד בשבילה והיא כבתה. עיניה של רעיה נעצמו ומסביב חושך ודממה שארכה כמה שניות. "אמא, אמא... את שומעת אותי... אודי קפץ מהכסא וליטף את ראשה והחל לנגב את פניה עם מים קרים. אחרי כחצי דקה שהרגישה כמו נצח רעיה פקחה את העיניים, אודי ניצב לידה מביט בה והיא בוכה, דמעות זולגות על לחייה חרושות הקמטים והיא לוחשת לאודי "סליחה ילד יקר שלי לא רציתי לצער אותך, סליחה". אודי מחזיק לה את היד משפיל את המבט לרצפה ואומר לה: "אמא, את היית שם כל החיים, הגנת עלי הרמת אותי, טיפחת אותי ונתת לי את הביטחון להגיע רחוק, כשהייתי ילד את אמרת לי, אודי, אני מאחוריך תבחר בכל דרך, רק תזכור שהמשפחה היא מעל הכל. את המשפט הזה אני זוכר עשרות שנים, אמא ואני רוצה שתביני - לא משנה מה תחליטי אני אקבל כל החלטה שלך באהבה כי את האמא של חיי". רעיה חיבקה את אודי חזק, הוא לא אכזב אותה, זו המתנה הכי יפה שרעיה יכולה היתה לקבל ברגע הזה. היא היתה שם בשבילו כל חייו, טיפחה ואהבה אותו והוא לא שכח מהיכן הוא הגיע, הוא לא נתן לכסף להפוך אותו למישהו אחר, הוא שמר על הלב פתוח ולא מעד לרגע, אמא בשבילו היא מעל הכל.

אודי ורעיה הלכו הביתה, לא ניתן היה להמשיך אחרי מה שהם עברו, היה צריך לחלוף קצת זמן בכדי שהדברים ישקעו ונוכל לעבור לשלב הבא בתהליך, שהוא שלב יישום הרצון של רעיה.

אודי ורעיה הגיעו לפגישה משותפת שניה לאחר כשבועיים. רעיה נעזרת במקל הליכה, נכנסה לחדר הישיבות כשאודי מחזיק בידה ומסייע לה. משהו בקמטים שלה נמתח מעט, הפעם ראיתי את רעיה הרבה יותר חיונית, הפנים שקטות ורגועות. אודי ישב לידה שניהם נראו שלווים, רק היתה חסרה מוזיקה ברקע, כמה נפלא לפגוש אמא ובן במצב כזה לאחר תהליך נפשי משמעותי שהם עברו יחד.

רעיה פתחה ואמרה: "אחרי הפגישה האחרונה שוחחתי עם אודי כמה פעמים והסברתי לו איך קרה שאחרי כל כך הרבה שנים הגעתי למצב שאני רוצה לעשות שינוי, הסברתי לו שצריך לעזור לאחים שלו, הוא מסודר בחיים ב"ה ואני רוצה לעזור להם להתקדם, אין לי רכוש רק הנחלה. ביקשתי מאודי שיסכים לתת לאחים שלו סכום כסף שהוא יוכל לעמוד בו בכדי לעזור להם ואודי נתן את הסכמתו לעזור לאחים"

פניתי לאודי ושאלתי אותו איך הוא מרגיש אחרי שאמא פנתה אליו עם הבקשה לסייע לאחים. אודי ביקש לדעת כמה שווה הנחלה והשבתי לו שלמיטב ידיעתי כחמישה מיליון ₪. אודי שאל אם הנחלה תמכר כמה כסף יוותר לאמא. ערכתי עבורו את החישוב ומצאתי שיוותר לאמא סך של כשלושה מיליון ₪. אודי הביט באמא ואמר לה: "אמא אני רוצה שתחשבי על כך שנמכור את כל הנחלה, גם אני יעבור מהמושב עם המשפחה ועם הכסף שנקבל נרכוש עבורך יחידה בדיור מוגן איכותי, אני רוצה שאת שארית ימייך תעברי במקום הכי טוב שניתן למצוא. רעיה הביטה באודי ולא האמינה למשמע אזניה. אודי המשיך: "אמא, אני לא רוצה לעצמי כלום, הבית שבניתי הוא כבר ישן, אני עבדתי במשך שנים והסתדרתי אני רוצה רק לראות אותך מאושרת". רעיה היתה מאוד מופתעת מהדברים של אודי, היא לא ציפתה שהוא יסכים לוותר על הנחלה והיא בטח לא חשבה למכור את הנחלה. רעיה חייכה, העניים שלה ברקו, היא ידעה שאודי הוא הילד של אמא אבל היא לא הבינה עד כמה הוא ילד ערכי ורק אחר כך היא אמרה לי שהיא כעסה על עצמה כשהיא הביעה חשש להיפגש איתו בפעם הראשונה. רעיה חיבקה את אודי והבהירה לו: "את הנחלה הזו לא מוכרים מחזיקים אותה לדורות, זו הנחלה שאבא ואני הקמנו, היא הזיכרון של המשפחה, הריח של אבא עוד נמצא בכל מקום והאדמה עליה הוא הלך שספוגה בזיעה שלו תישאר לילדים ולנכדים זה הרצון שלי" אודי הנהן בראש, הסתכל עלי וביקש לבחון את האפשרויות שעומדות בפניו בכדי להעביר לאחים כספים או לחלק את הנחלה ביניהם.

הסברתי לאודי על האפשרות לבצע פיצול של מגרש אחד מהנחלה ובהמשך פיצול של מגרש שני. בחנתי את עלויות הפיצול שנאמדו בסך של כשמונה מאות אלף ₪ עבור פיצול מגרש מהנחלה. אם מבצעים חלוקה לפי שווי שוק כל ילד זכאי לכשש מאות אלף ₪. הסברתי לאודי גם את חבויות המס שיחולו אם הוא יעביר כספים לאחים שלו עבור חלקם בנחלה. לאחר שבחנו את הדברים הוחלט כי נבצע פיצול של מגרשים מהנחלה ואודי יוותר עם הנחלה המפוצלת. את עלויות הפיצול ישלמו האחים שיקבלו מגרשים שיפוצלו מהנחלה.

הפגישה הבאה היתה עם חמשת האחים ואמא רעיה. חדר הישיבות היה מלא, האחים לא קיבלו מידע מוקדם לגבי הפגישות שערכתי עם אודי ורעיה, רק הזמנה מאמא לבוא לפגישה לגבי הנחלה. לא היה להם מושג מה הם עומדים לשמוע ולפי המבטים נראה היה שהם מחכים שהפגישה תתחיל. בירכתי את המשפחה על המפגש המשותף, סיפרתי להם שאמא רעיה הגיעה אלי לפגישה וסיפרה לי את הסיפור המשפחתי. היא סיפרה לי על היחסים המיוחדים שהיו בין אודי לאבא שנפטר ועל כך שהעסק החקלאי נסגר. אמא הסבירה שהיא ובעלה מינו את אודי כבן ממשיך אך חלפו מאז שנים רבות והיא ראתה איך אודי מתקדם בחיים ומאוד שמחה בשבילו. אמא ביקשה לבדוק איך אפשר לעזור לארבעת הילדים הנוספים שיתקדמו בחיים. באותו רגע הילדים היו מאוד מופתעים. הם הרי ידעו כמובן על השיחות שניהלו עם האמא אך לא היה להם מושג שאמא רעיה בת תשעים עשתה מהלכים והחלה לברר כיצד ניתן לסייע להם.

הם מאוד התרגשו ונראה היה עליהם שגם חששו מה יהא על אודי? האם הוא שומע על כך בפעם הראשונה? הם השפילו מבטים למטה, בחנתי כל אחד מהם, הם לא יכלו להסתכל לאודי בעיניים, משהו שם בפנים אמר להם כנראה, שאודי היה שם כל השנים, עבד עם אבא, הם מעולם לא אמרו דבר ואפילו שמחו שהוא נמצא שם ליד האבא, הפניה שלהם לאמא עשרות שנים אחרי נעשתה משיקול כלכלי וכעת כשהמשפחה ביחד ואודי נמצא שם בחדר, היה נראה כאילו הם הבינו שאולי זו היתה טעות.

כולם היו דרוכים לשמוע את המשך הדברים, איך אודי יגיב לבקשה של רעיה. "נפגשתי גם אודי ואמא רעיה" המשכתי להסביר, "וסיפרתי לאודי על הרצון של אמא, ואודי מבלי לחשוב נענה מיד לבקשה והסכים לכל מה שאמא תבקש". המבטים של האחים נותרו כשהיו, העניים מושפלות למטה, אף אחד לא צהל משמחה, שקט השתרר בחדר, אף אחד מהאחים לא דמיין שהוא יגיע למצב הזה מול אודי, הם נראו בעיני עצמם כמו רודפי בצע, כל התמונות רצו לנגד עיניהם של כל השנים בהם אודי היה שם בנחלה והזיע ביחד עם אבא כשהם חיו את חייהם. כל זאת הבנתי רק לאחר הפגישה כשהם שיתפו אותי מה קרה להם ברגע שהם הבינו שאודי הסכים מיד לבקשה של אמא שהיא למעשה הבקשה שלהם.

שגית בת הזקונים ביקשה להגיד כמה מילים. היא הסתכלה על אודי שהיה בוגר ממנה בכעשר שנים. "אודי, אני רוצה לומר לך שאני גאה להיות אחותך, אתה מזכיר לי במבט ובאצילות שלך את אבא והשמחה שלי היום היא, שיש לי אח כמוך, לא בגלל שהסכמת לקבל את הרצון של אמא, אלא בגלל שאתה אדם מדהים עם לב רחב שרואה את האחר לפני שאתה מתסכל על עצמך".
אודי הביט וחייך ורק אמר תודה. אודי דיבר אחריה והבהיר לאחים, שהנחלה היא נחלה משפחתית, הוא מונה כבן ממשיך שזה היה רצון ההורים והוא יחלוק את הנחלה איתם כי זהו הרצון שלא אמא.

האווירה בחדר היה חמה ומחבקת, כמה נפלא לראות משפחה שלא נפלה היכן שרבות אחרות כשלו. אמא רעיה היתה בעננים, היא אמרה רק שלוש מילים: "אני אוהבת אתכם".

ערכתי לאמא רעיה צוואה בה היא קבעה שהנחלה תחולק בין הילדים, שניים יקבלו זכויות במגרש שיפוצל ושניים נוספים יקבלו מגרש שני שיפוצל מהנחלה ואודי יקבל את הנחלה המפוצלת. אודי ויתר על המינוי של הבן הממשיך והוא בוטל.

רעיה וחמשת הילדים המשיכו בחייהם, רעיה הלכה לעולמה בשיבה טובה לאחר כשנתיים. הילדים סיפרו לי, כשהם הגיעו להסדיר את ענייני הצוואה, שהמילים האחרונות שלה היו: "אני אספר לאבא איזה נשמות טובות גידלנו והוא בטח מאוד ישמח, תשמרו על עצמכם אני אוהבת אתכם"

שבת שלום

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.