חריג הגילוי המאוחר המאריך את תקופת ההתיישנות בתביעה בגין ליקויי בניה

חריג הגילוי המאוחר המאריך את תקופת ההתיישנות בתביעה בגין ליקויי בניה
מאת: עו"ד טל ניצן *

בית המשפט השלום בת"א (ת"א 4714-01-14) קיבל תביעת נציגות בית משותף בעפולה כנגד החברה הקבלנית שבנתה את הבניין בגין ליקויים בהתקנת אריחי החיפוי החיצוני של הבניין. ביהמ"ש קבע כי על הקבלן לפצות את הנציגות בסכום של מעל מיליון ₪.

העובדות החשובות: הדירות נמסרו לדיירים בשנת 2000 לערך. התביעה הוגשה בינואר 2014. בשנת 2002 נפלו מספר אריחים בודדים של חיפוי הבניין בקיר חיצוני של מרפסת של אחד הדיירים. החברה הקבלנית התקינה והדביקה אריחים אלו מחדש. רק בפברואר 2007 החלו ליפול אריחים בכמות גדולה יותר ובמספר מוקדים לרבות נפילת אריחים בשטח של  כ 6 מ"ר, ורק אז יכלו הדיירים להתחקות אחר הסיבה לנפילתם.

ביהמ"ש קבע כי המועד שבו נולדה עילת התובענה ושממנו מתחיל מרוץ תקופת ההתיישנות של 7 שנים, הינו פברואר 2007. לפיכך התביעה שהוגשה בינואר 2014 לא התיישנה.
ביהמ"ש נימק קביעתו זו בהחלת סעיף 8 לחוק ההתיישנות המאריך את תקופת ההתיישנות במקרה שהעובדות המהוות את עילת התובענה נעלמו מן התובע מסיבות שאינן תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן. ביהמ"ש קבע כי תקופת ההתיישנות תתחיל ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלו דהיינו פברואר 2007.

ביהמ"ש קבע כי לאור ההיקף המצומצם של נפילת האריחים ב 2002 ותיקונם המיידי ע"י החברה הקבלנית (ולמעשה הסתרת הסיבה לנפילתם) נעלמו מעיני הדיירים והנציגות (עד לנפילה המסיבית יותר ב 2007) הן יסוד הרשלנות והן יסוד הקשר הסיבתי בין הרשלנות של החברה הקבלנית לבין הנזק.

לפיכך נקבע כי התובעת אינה כבולה בתקרת 10 השנים הנקובה בסעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין במקרה של גילוי מאוחר של יסוד הנזק בלבד, הואיל ובעניינינו כאמור גם יסוד "הרשלנות" ויסוד "הקשר הסיבתי" התגלו כאמור רק בפברואר 2007.

לפיכך התביעה כאמור לא התיישנה בעת הגשתה ב – 2014 הגם שחלפו כ 14 שנים ממסירת הדירות וכ – 12 שנים מנפילה ראשונה ומצומצמת של אריחים.    


* עו"ד טל ניצן הינו שותף במשרד עורכי דין מילר – ניצן

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.