פיצויי הלנת שכר –שאלת ההתיישנות

פיצויי הלנת שכר –שאלת ההתיישנות
מאת: עו"ד איאן יפה

הרבה עובדים ואף מעבידים אינם מודעים לכללי ההתיישנות החלים בהגשת תביעות בגין פיצויי הלנת שכר ומחמיצים הזדמנות לקבל פיצויים על פי חוק.

נושא ההתיישנות מוסדר בסעיף 17א לחוק הגנת השכר,תש""ח 1958 הקובע כדלקמן:

17א. (א) הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט–1969 (להלן — בית דין אזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), אם הלין המעביד את שכרו של העובד, או חלקו, שלוש פעמים בתקופה של שנים עשר חדשים רצופים שבתוך שלוש השנים הרצופות שלאחר יום תשלום השכר שבו קשור הפיצוי, תהא תקופת ההתיישנות שלוש השנים האמורות.

(ג) הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו על פיצויי הלנת שכר שחלפה לגביהם תקופת ההתישנות של שנה האמורה בסעיף קטן (א).

מן האמור לעיל, ניתן להבין כי במצב שעובד כלל לא קיבל שכר יכול הוא להגיש תביעה לקבלת פיצויי הלנת שכר תוך שנה מהיום שבו היה צריך לקבל את שכרו. באם העובד קיבל את שכרו (להבדיל ממצב שכלל לא קיבל הוא את שכרו) יכול הוא להגיש תביעה לקבלת פיצוי-הלנת שכר תוך 60 ימים מהיום שבו קיבל את שכרו ובנסיבות מיוחדות תוך 90 יום. ברם, אם הלין המעביד את שכרו של עובד שלוש פעמים בתקופה של שנה, יכול העובד להגיש את תביעתו לפיצויי הלנה תוך שלוש שנים ולא 60 יום.

השאלה המעניינת הינה האם החריג דלעיל של שלוש שנים חל על מקרה של שכר אשר לא שולם בפועל.
כב' נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט אדלר נתן את דעתו לשאלה זו ,בפסק דין עע 195/99 אורלי מרוביץ נ' עמישב שרותים בע"מ פד"ע לד 198, כאשר ציין הוא כדלקמן: "במאמר מוסגר יצוין, כי תקופת ההתיישנות בת שלוש השנים, הקבועה בסעיף 17 א (ב) לחוק הגנת השכר, אינה חלה במקרה דנן.
אמנם אף במקרה בו עסקינן מדובר בשכר שהולן מספר רב של פעמים בכל שנה, אולם סעיף 17 א (ב) נוגע אך ורק למקרה בו שכרו של העובד שולם אך באיחור והדבר חזר על עצמו מספר פעמים. לשון אחר, סעיף 17 א (ב) מתייחס לסייפא של סעיף 17 א (א).
דהיינו לשכר שתקופת ההתיישנות לגביו היא בת 60 ימים או 90 יום.
עובדה זו עולה מפורשת אף מסעיף 17 א (ג), המאיין את תחולתו של סעיף 17 א (ג) לגבי שכר שטרם שולם ותקופת ההתיישנות לגביו היא שנה."
הנשיא אדלר המשיך ובחן את ההיסטוריה החקיקתית של הסעיף (תיקון מספר 18 לתיקון חוק הגנת השכר – תשנ"ב – 1992) – "נוסיף, כי אכן יש במצב הדברים היום משום חוסר סבירות שכן, אם הוארכה תקופת ההתיישנות לגבי שכר מולן שכבר שולם, מדוע אין להאריכה לגבי שכר שטרם שולם. אי תשלום שכר מהווה פגיעה חמורה יותר בעובד מאשר תשלום שכרו באיחור, וסביר היה שגם לגבי פגיעה חמורה שכזו רשאי היה העובד להגיש את תביעתו לשכר מולן תוך שלוש השנים."

ייתכנו מצבים שעובד לא מודע לכך ששכרו מולן. לדוגמא: כאשר תלוש משכורתו מראה רכיב שהועבר לצד ג' (כגון עיקול מהוצאה לפועל וכדומה).

במקרה כזה, דעתי הינה כי יחולו ההוראות הכלליות של חוק ההתיישנות, תש"ח – 1958.
סעיף 8 לחוק דלעיל קובע: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

דוגמה נוספת מההוראות הכלליות של חוק ההתיישנות הינה מצב שבו המעביד רימה את עובד בכך שלא יידע העובד שלא קיבל את שכרו.
סעיף 7 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958, קובע, כי: "היתה עילת התובענה תרמית או הונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה התרמית או הונאה".

מהאמור לעיל ניתן להסיק שיש להקפיד על כללי ההתיישנות החלים על הלנת שכר.


רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.