"משפחה ונחלה" - יוצאים לחירות פסח תשע"ז - חלק ב'

"משפחה ונחלה" - יוצאים לחירות פסח תשע"ז – חלק ב'
מאת: עו"ד אביגדור ליבוביץ ועו"ד ורו"ח שניר שער

דנה סיפרה שהיא זוכרת שפעם אחת כשהיא טיילה עם אביה בחממות,בעודם מביטים על הפרחים המדהימים שגדלו עם הרבה אהבה שקיבלו מאביה אבא אמר לה: "דנה יקירתי יום אחד אני לא אהיה פה אבל את חייבת להבטיח לי שתעשי מה שצריך בכדי שהכל ימשיך להתקיים לדורות".
את המשפט הזה דנה זוכרת מאז שהיא היתה בת 15 ועד היום למרות שחלפו עשרות שנים.

כאשר האמא היתה על ערש דווי היא אמרה לדנה כמה מילים אחרונות שהיו צוואתה של האם: "דנה אני יודעת שאבא אהב אותך מאוד, את היית הילדה המועדפת שלו, אני לא יודעת איך אבל אני מבקשת ממך שתשמרי על הנחלה ועל המשפחה אני סומכת עלייך". דנה בעיניים דומעות ובידיים רועות חיבקה את האמא והבטיחה לה שהיא תעשה הכל בכדי לשמור על הנחלה והמשפחה לדורות - לאחר מספר ימם האם נפטרה.

דנה כאבה את האבדן ולא עסקה בנחלה אך השמועה על הגשת התביעה הגיעה אליה והיא לא רצתה לדבר עם האחים בכדי לא לגרום להם לפגיעה באגו. דנה לא ידעה את שידע מי שהיה בפגישה עם האמא - שהאחים רצו לנשל את דנה ואחותה יעל מהזכויות בנחלה ולא הסכימו לפצות אותן כלל. דנה זכרה את אביה וזה מה שהנחה את צו מצפונה. דנה היא אשה בעלת יכולות והיא הציעה לשלם את דמי השימוש ואת כל הקנסות בכדי לסגור את התיקים במסגרת הסדר משפחתי. הצעתה היתה מאוד מרגשת ולא צפויה ומיד סוכם כי האחים יוזמנו לפגישה בכדי לשוחח עימם על הנושא.

לפגישה הבאה הגיעו האחים, דנה ואחותה יעל. זה היה מפגש מאוד מרגש. האחים עדיין לא החלו לדבר אבל היתה התרגשות באוויר. היה ברור שמשהו הולך לקרות. האחים לא ידעו למה הבנות בחדר ולכן נתנו לדנה את רשות הדיבור ראשונה. דנה הביטה בנוכחים. פחד במה לא היה לה היא רגילה לדבר מול ציבור, היא מרצה מבוקשת ויכולה לדבר על ענייני רפואה בשטף מבלי שמישהו יוכל לעצור אותה. כעת היא היתה צריכה לדבר על הנחלה המשפחתית, התמונה של אביה עמדה לנגד עיניה כאשר האחים שלה נמצאים בחדר ואימה הלכה לא מזמן לעולמה. כל הנוכחים ראו שהיה לה קשה. דנה אספה את עצמה ניגבה דמעה שזלגה מזוית העין, הברק של הדמעות הגביר עוד יותר את הלהט שהיה לה בעיניים כשהיא החלה לדבר על הנחלה. היא פתחה ואמרה: "אחים יקרים, הנחלה הוקמה על ידי אבינו שיקר לנו. אתם יודעים עד כמה היחסים בינינו היו קרובים. אבא הותיר צוואה בע"פ כשהייתי בת 15. אבא ביקש שנשמור על הנחלה בכל מחיר ולצורך זה התכנסנו". האחים ההמומים הביטו בה ולא הבינו לאן היא מכוונת.לאט הם התחילו להבין שדנה יודעת על התביעות אך לא חלמו על מה שהיא תגיד בהמשך. דנה המשיכה ואמרה: "אתם עבדתם כל השנים עם אבא ופיתחתם את הנחלה. אני שוחחתי עם יעל והחלטנו שלמרות שההורים לא הותירו צוואה אתם הזכאים לקבל את הנחלה". ברגע זה היה ניתן להרגיש בחדר את החשמל, לא נותרה עין יבשה כולל של המגשר.
היתה התרגשות שלא ניתנת לתיאור במילים. שוב המבטים הופנו לדנה והיא המשיכה: "אני יודעת על הגשת התביעות ומבינה למה לא שיתפתם אותנו. ישבתי עם עצמי והחלטתי שאנחנו שומרים על הנחלה של המשפחה לדורות כמו שאבא רצה, גייסתי את הכספים ואני מבקש לסגור את התביעות ולבצע ביניכם את החלוקה". האחים ההמומים לא יכלו להכיל את עוצמת הדברים וההלם שהם היו בו ניכר על פניהם. הם הודו לדנה ולא ידעו את נפשם מרוב אושר. דנה לא ביקשה כבוד היא הבהירה שזו החובה שחלה עליה והיא עושה זאת מאהבה לאבא ואמא ולאחים.

לאחר הפגישה הוסרו התביעות הכספים שולמו, הגענו להסדר משפחתי, האח הבכור קיבל את הנחלה המפוצלת והצעיר קיבל את המגרש המפוצל ודנה אף העבירה סכום כסף לאחותה יעל ואף הוסדר הסכם להמשך העסק המשפחתי.

חברים, הסיפור שבחרתי עבורכם לפסח הוא יציאה מעבדות לחירות מחושך גדול לאור, מה שהיה נראה כסוף הדרך של הנחלה התגלה כמקור לחסד גדול שנפל בחלקה של האחות שהיתה לה את היכולת הכלכלית וראתה את טובת המשפחה ואחיה לפני טובתה שלה.

בליל הסדר תשבו ביחד תביטו סביב, תחפשו למי אתם יכולים לעזור, על מי להשפיע, תצאו מהמסגרת הפרטית שלכם ותנסו לראות את בני המשפחה, האשה, הבעל, הילדים, ההורים, סבא וסבתא, האחים, הדודים, אם יש מחלוקות תמצאו את הדרך לפתרון, אל תפרקו את המשפחה על רקע הנחלה, תבקשו לחבר את כולם כי כשיש חיבור וכל אחד מנסה לראות את האחר ולא רק את טובתו שלו, ניתן לצאת מעבדות לחירות אמתית, לבטל את הרצף הבין דורי של הטעויות שעשו אבותינו שאכלו לחם עוני במצרים ולהיכנס לעידן הנחלה המהוונת מלוכדים מאי פעם.

חג פסח שמח וכשר.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.