לעתים גם הבנק אחראי לחוב שלך

בנק מוכר כסף ! זה עיקר עיסוקו ומקור רווחיו. לגיטימי.

ברם, כעו"ד  המתמחה בדיני הבנקאות זה למעלה משלושה עשורים, אני יכול להעיד על מקרים רבים, בהם תשוקת הבנקאי להגדיל את פעילות האשראי בסניפו, גורמת לעיתים ל"להיטות יתר".

להיטות יתר זו למתן "כמה שיותר אשראי", באה לידי ביטוי בהתעלמות מנוהלי הבנק, בעצימת עיניים מול סיכונים סבירים, באפשרו ביצוע פעולות ללא הרשאה ראויה, ובמתן אשראי נכבד בצורה בלתי אחראית, שעה שבדיקה ראויה על מקבל האשראי היתה מגלה שאין סיכוי להשבת האשראי כמוסכם.

הפרת תנאי האשראי שניתן, מגדילה עוד יותר את רווחי הבנק (לפחות על הנייר), בשל ריבית הפיגורים השערורייתית במציאות אי - האינפלציה השוררת כיום.

כידוע, הגשת תביעה מצד הבנק גוררת חיוב נוסף בשכ"ט עו"ד ובהוצאות משפט ככל שהתביעה מתקבלת.

נזכיר כי תביעת בנקים כנגד לקוחותיהם מוגשת בהליך של סדר דין מקוצר, המקל על הבנקים לקבל פס"ד, באשר אין זכות אוטומטית להגיש כתב הגנה: חייבים  לבקש רשות להתגונן - בהליך מיוחד ומדוקדק, שאם לא כן – יינתן פס"ד כעבור 30 יום ממסירת התביעה לנתבע.

האם חייב יכול לטעון בבקשתו להתגונן כנגד הבנק – "למה נתת לי אשראי ? "

ככלל, בהעדר ראיות לעושק ו/או השפעה בלתי הוגנת, טענה זו נדחית ע"י ביהמ"ש, מאחר והבנק לא הכריח את הלקוח לקחת את האשראי שהוצע לו.

עם זאת, ישנם גוונים של אפור: ישנם מקרים שהפסיקה הכירה באחריות הבנק למתן אשראי פזרני ו/או להתנהלות בלתי אחראית בחשבון שגרמה להיווצרות החוב ו/או לתפיחתו.

הבסיס המשפטי לחיוב הבנק לשאת בחלק מהחוב, מושתת על מעמדו של הבנק מול הלקוח, היחסים המיוחדים שבין בנק ללקוחו שנתפסים כיחסי אמון מיוחדים המטילים על הבנק חובות מוגברות של נאמנות, זהירות ותום-לב, ועל בסיס הטענה המשפטית של "אשם תורם".

בפרשיית "המתאבד הכלכלי", קבעה השופטת פלפל כי - מכוח חובת האמון והנאמנות המוגברת שבין הבנק לבין לקוחו, ומכוח חובת תום הלב והדרך המקובלת – הבנק חייב למנוע התאבדות כלכלית של הלקוח, ובמקרים הראויים לעצור את פעילות הלקוח בחשבון. היא חייבה את הבנק לשאת ב- 50% מהחוב שנוצר בחשבון לקוחתו.

בערעור לביהמ"ש  העליון בוטל פס"ד זה בהסכמה, תוך העמדת חבות הבנק על 25% מהחוב. עיון בפסה"ד מלמד שביהמ"ש העליון אימץ את הרעיון של "אשם תורם" מצד הבנק לעצם היווצרות החוב.

אף במקרים אחרים, השתכנעו בתי המשפט שהאשראי ניתן "בקלות בלתי נסבלת" תוך הפרת החובות הבנקאיות כלפי הלקוח, והבנק חויב לשאת בחלק מהחוב, תוך מתיחת ביקורת על התנהגותו.

כך נפסק, כי הבנק נהג בקלות ראש תוך התעלמות מאפשרות ליצירת חובות... תוך זילות בחובה לניהול חשבון בנק בתום לב...ועצימת עיניים באשר לתוצאות התנהגות זו או לחלופין למחדליה.", ונקבע אשם תורם לבנק בשיעור 70% מהחוב .

במקרה אחר בו הבנק אפשר ללקוח לקבל אשראים לצורך השקעה בבורסה, ולסחור שם "כמו בקזינו", נפסק כי הבנק כשל בשמירה על האינטרסים של הלקוח, הפיק רווחים נאים מהפסדי הלקוח מחמת עמלות וריביות , הפר בכך את חובת האמון והזהירות שלו כלפי הלקוח, וחויב לשאת ב-25% מהחוב.

בפס"ד יעקובי קבע ביהמ"ש העליון כי יש והתנהגות הבנק מלמדת על אחריותו להיווצרות החוב בחשבון הלקוח,  ובהתאם יש לקבוע את שיעור אחריותו, ולקזז זאת מהחוב.

יצוין, כי מעבר לנושא אשראי פזרני, ישנם מקרים רבים אחרים בהם הבנק חויב לשאת בתוצאות התנהגותו כגון: ביטול/צמצום מסגרת אשראי שלא כדין, חילול שיקים שלא כדין, כיבוד שיקים מזויפים, הפרת חובת הזהירות, הפרת חובת הגילוי, ועוד...

לסיכום: במקרים הראויים, ביהמ"ש עשוי לפסוק,  כי גם הבנק אשם ביצירת החוב בחשבון  הלקוח, ולהטיל עליו אחריות בהתאם.

אחת הבעיות ביחסי בנק-לקוח הינה, שלקוחות אינם מודעים לזכויותיהם ולחובות הבנקים כלפיהם מכח החוק, כללי הבנקאות והפסיקה הבנקאית. מוטב ייעשו אלו אם יתייעצו טרם הגשת התביעה, ולא בשלב ההוצאה לפועל...


*    עו"ד אבי זילברפלד, הבעלים והמייסד של משרד אבי זילברפלד עו"ד ונוטריון  (נוסד ב1983) , , מתמחה בדיני בנקאות, פשיטת רגל והוצאה לפועל, מכהן כמנהל פורום בנקאות באתר הפורומים המשפטי הגדול בארץ – LAWFORUMS  ומחבר הספר "אחריות אישית בתאגיד והרמת מסך - דין, פסיקה ופרקטיקה" שעניינו גביית חובות במצבים מיוחדים ובעייתיים.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.