ערבות מוסווית

ערבות מוסווית
מאת: עו"ד ונוטריון אבי זילברפלד

אחת התופעות המכוערות בעולם העסקים, הינה שרבוב שורת ערבות אישית למסמך שאיננו משפטי, כי אם מסחרי גרידא (חשבונית מס, קבלה, תמ"ש וכדו').

החתימה על גבי מסמך כזה נעשית – בדרך כלל – לשם אישור שהסחורה נתקבלה, ולפיכך , בד"כ, בדיקת המסמך נעשית לצורך הרגיל שלשמו הוא קיים, קרי: ספירת הסחורה הרשומה בו ו/או בדיקת החשבון, וללא התעמקות ב"שורות הקטנות".
עוד יצוין, כי לעיתים "השורות הקטנות" נמצאות בגבו של המסמך, וכן, לעיתים, החותם על המסמך הינו עובד בחברה, ולא דווקא מנהלה.

עת מדובר בחברה הקורסת לאחר קבלת הסחורה וטרם תשלום התמורה, מוצא עצמו החותם על מסמך זה חשוף לתביעה אישית, בטענה כי בחתימתו זו, הוא ערב לחובות החברה.

למותר לציין, כי החתום על המסמך מכחיש טענת ערבותו האישית, וטוען להטעיה / חוסר תום לב מצד התובע, המנסה "לתפוס" אותו במילים שאכן הוא חתום בצידן, אך – לטענתו – מעולם לא התכוון לאשר ערבותו האישית.

אין זה פשוט כלל ועיקר לבטל תוקף חתימה: אם החתום יודה כי קרא אותן 'שורות קטנות' – אזי כיצד אישרן בחתימתו ולא ביטלן, מאידך - אם יטען כי כלל לא קרא אותן, באשר 'רק בדק את המלאי', אזי צפוי הוא לקושי משפטי, מחמת החזקה המשפטית הקובעת שאדם מוחזק בחזקתו כי קרא המסמך והסכים לתוכנו, וכי לפיכך – אין לשעות לטענת אדם שחתם על מסמך מבלי לקראו (וראו פסה"ד המנחה בסוגיה זו: בליט ואח' נ. בנק לאומי לישראל).

מכשלה משפטית נוספת העלולה לעמוד בדרכו, הינה הקביעה כי אין לקבל עדות בע"פ כנגד מסמך בכתב (אלא רק בחריגים מסוימים), קביעה הנובעת מן הצורך הברור בוודאות משפטית.

לאור מכשלות אלו, דחה בית המשפט העליון בעניין ישראל אדלר נ. מנצור את טענת החותם כי לא הבין ואף לא יכול היה להבין את תוכנו ואת מהותו של החוזה , תוך שנקבע: "אין הטענה עומדת גם למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה, רק מקום שבו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה – והמסמך עליו היא מובאת- הם בטלים".

לתוצאה דומה בה לא בוטלה חתימת החותם הגיע בית המשפט בעניין עבדל נאצר איברהים נ' אוטולוקס חלקי חילוף בע"מ.

הנה אם כן, לדעה זו רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, רק אז יש מקום לשקול ביטול חתימתו.

"הונע" הינו פעולה אקטיבית של הטעיה, של תרמית, אשר לא בנקל ניתן להוכיחם. בנוסף, ספק האם ניתן לקבוע זאת בנסיבות של שתיקה מצד המחתים. עצם הגשת המסמך לחתימה. "ללא מילים".

לדעתי, יש לקבל המסמך בחזקתו כי תוכנו זהה לכותרתו, לאופיו ושימושו הרגיל בעולם העסקים, ולפיכך, בכל מקרה בו שורבבה 'שורת ערבות' למסמך השונה במהותו מהסכם ערבות, יש להסיט את מרכז הכובד בסוגיה מן הדרישה להוכחת "הונע" המופנית לחותם, אל עבר הוכחת תום לב מצד המחתים.

בתי המשפט שהתמודדו עם סוגיה זו במרוצת השנים בחנו היקף המסמך, משך הזמן שניתן לחותם לעיין במסמך טרם שחתם, האם ההתחייבות החריגה הודגשה, האם היא כלל הובהרה לו, וכן זהות החותם: האם הוא אורגן בחברה או מאן דהוא אחר.

לעניות דעתי, לשם ביטול תוקף חתימה על מסמך כגון דא, אין צורך להיזקק לטענת התרמית, די לטעון ל'טעות' , או לחוסר תום לב מחמת אי גילוי.

'טעות', כידוע, אינה מצריכה פעילות אקטיבית של הצד שכנגד. היא 'עניין פנימי' של הטועה. על כן, לדעתי, עצם שרבוב שורת ערבות למסמך שבמהותו אינו כולל התניות כאלו, יש בו בכדי ליצור חזקה לטעות, ולהעברת נטל הראיה למחתים כי הפנה תשומת לב החותם לשורת הערבות, ולפיכך הלה חתם עליה במודע ובהסכמה לתוכנה.

חובת תום הלב הינה 'חובת על', אשר בתי המשפט נוהגים לקשור לה כתרים רבים. חובת תום הלב כוללת בחובה, בנסיבות מסוימות שאין זה המקום לפרטן, גם את חובת הגילוי.

לדעתי, בנסיבות המתוארות במאמר זה, חובת תום הלב מחייבת את המחתים לגלות לחותם כי במסמך המסחרי , השגרתי, שהומצא לחתימתו, ישנה שורה חריגה, התחייבות משפטית אישית אשר אינה מופיעה ברגיל במסמכים מסוג זה. לפיכך, אם המחתים לא גילה לחותם עובדה מהותית זו, הרי שהוא הפר את חובת תום לבו, וניתן מכוח זאת לבטל את תוקפה המשפטי של החתימה להתחייבות אישית.

הפסיקה המעודכנת בסוגיית "שרבוב שורת ערבות", מעידה על הינתקות מהכבלים הפרוצדוראליים כמתואר מעלה, אל עבר תום הלב, שממנו נגזרת ידיעת והבנת החותם.

כך, בעניין רמי חרושת מרצפות בע"מ קבעה דעת הרוב כי יש לבטל את תוקף החתימה, מאחר ושורת הערבות לא הובלטה כראוי בטופס, ולא הוכח כי תשומת לב החותם הופנתה לתנאי הבלתי רגיל שנועד להטיל עליו ערבות אישית.

ברוח זו נפסק אף בעניין רשות הדואר נ' פור סייל (בע"מ) בפירוק ואח': "…הכללתה של פסקה בדבר 'ערבות לנכונות ההצהרה' כמקשה אחת עם 'ערבות לחיוב' – יש יותר מקורטוב של 'השמת מכשול בפני עיוור'…"

כן ראו: כץ מקס נ' טיצ'רסופט בע"מ ; נ.ל.ן שיווק בע"מ נ' גן אורנים בע"מ (בפירוק) ואח'; דוידוב סולומון טרז פזוס בע"מ נ' שטרן –אסנהיים בע"מ ואח' ; ופס"ד נוספים בסוגיה זו, שהמסקנה העולה מהם אחת היא:
"מחטף" ערבות באופן הנדון הכא, הינו חסר תום לב, ואין ליתן לו כל תוקף.

לדעתי, הפסיקה צריכה לצאת חוצץ ובקול תקיף כנגד תופעה זו של שרבוב ערבות באופן ערמומי וחסר תום לב. חובת תום הלב חלה על שני הצדדים לעסקה, ולו חפץ המוכר בקבלת ערבות אישית מצד הקונה, עליו לעשות זאת בגלוי. "בתחבולות תעשה לך מלחמה" נאמר, ולא עסקים. עסקים יש לבצע בתום לב, קונה ומוכר כאחד.

מן הראוי לקבוע חזקה משפטית לפיה שרבוב שורת ערבות למסמך שאופיו אינו הסכם מעצם טבעו ו/או שימושו בציבור, מטביע בתניית הערבות דופי וחזקת חוסר תום לב, בבחינת 'אותות מרמה', ולפיכך נקודת המוצא, במקרים אלו, תהא כי אין בחתימה על המסמך, בכדי להעיד על הסכמה לכל תנאי שאינו מן 'התנאים המקובלים' במסמכים מהסוג הנדון.

על מנת להינקות מחזקת חוסר תום הלב, יהא על המחתים להוכיח מדוע בחר לשרבב הערבות בין שורות מסמך זה, תחת לבקש חתימה על הסכם ערבות ברור, כדת וכדין. הסבר דחוק שלא ישביע רצון בית המשפט, ייחשב כחוסר תום לב מצידו.
בנוסף, יהא עליו להוכיח כי גילה לקונה עניין הערבות טרם החתימה, וכי הלה היה מודע לתנאי זה והסכים לו.

ברור מכאן, כי שעה שיוכח לבית משפט כי הערבות, על אף מיקומה החריג, הודעה לאורגן, והוסברה לו כראוי טרם חתימתו, הרי שאין מניעה מליתן לה תוקף מחייב.


המחבר הינו עו"ד ונוטריון, אשר חיבר את הספר "אחריות אישית בתאגיד והרמת המסך: דין, פסיקה ופרקטיקה", שיצא לאחרונה בהוצאת 'בורסי'.

יובהר כי המאמר לא נועד לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי קונקרטי, ומדוייק.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.