תקדים: ביהמ"ש קבע כי נחלה תינתן למי שאינו יורש על פי דין של בעלי המשק המנוחים

עורכי דין - מידע משפטי: מגזר חקלאי , דיני משפחה - מגזר חקלאי - בן ממשיך - פסיקה תקדימית - אלמן - דיני משפחה - משק חקלאי

לפיכך, ובכפוף לכך שהמשק יעבור בעתיד לאחד מילדיהם של אחותה המנוחה והנתבע - פסק ביהמ"ש כי מלוא הזכויות במשק יעברו לידי הנתבע.

שלח שאלה בנושא לעורך דין

תקדים: ביהמ"ש קבע כי נחלה תינתן למי שאינו יורש על פי דין של בעלי המשק המנוחים
מאת עו"ד גד שטילמן

ביהמ"ש לענייני משפחה בפ"ת קבע בפס"ד תקדימי כי זכויות הירושה בנחלה יעברו לאלמן, שאשתו המנוחה היתה בתם של בעלי המשק, ולא לידי היורשת היחידה שנותרה לבעלי המשק החקלאי; וזאת, ללא כל חבות לפצות את היורשת היחידה.

לפתחו של ביהמ"ש הגיעה תביעה בה נדרש לעשות סדר בזכויות ירושה בנחלה שהותירו אחריהם הורי התובעת. להלן העובדות: באמצע שנות ה- 70 ביקשו בעלי הנחלה המנוחים מבתם ובן זוגה לעבור לגור בנחלתם ולהקים בה את ביתם. הבת ובן זוגה נעתרו לבקשה והעתיקו את מגוריהם לנחלה בה גרו שנים רבות - גם לאחר מות ההורים.

לאחר שנים, עלו נישואיהם על שרטון ובני הזוג נפרדו. בסמוך לאחר הפרידה נפטרה הבת ממחלה קשה.

לאחר הפטירה הבת הגישה אחותה היחידה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, בה בקשה צו להירשם כבעלים יחידה של הזכויות במשק הוריה.

במקרה זה, נדרש ביהמ"ש לקבל את החלטתו בהישען על הוראות "סעיף הירושה" ב"חוזה המשבצת" של אגודת היישוב. לפי סעיף הירושה, במקרה של מחלוקת בין בני דור ההמשך של בעלי הנחלה המנוחים, יוענקו הזכויות למי שימצא כ"בן המוכן והמסוגל" להחזיק ולתחזק את המשק.

התובעת; אחותה של המנוחה, טענה בתביעתה שאחותה המנוחה ובעלה לא מונו כבנים ממשיכים ועל כן דרשה הכרה בתור היורשת היחידה הנותרת לנחלה. תביעתה גובתה בטענות רבות, וביניהן כי אחותה המנוחה ובעלה, הנתבע, היו בהליכי גירושין בחודשיה האחרונים טרם פטירתה, ואין לאלמן אחותה (הנתבע) או לילדיו זכויות משפטיות במשק, וכי היא "הבן היכול ומסוגל לקיים את המשק" על פי "סעיף הירושה" האמור.

מנגד, טען הנתבע-האלמן באמצעות עוה"ד גד שטילמן וצביקה גלזר, כי חרף הפרידה לא נותק קשר הנישואין ובני הזוג ראו במשק כרכושם המשותף אשר יעבור לילדיהם. כמו כן טען כי הקים עם אשתו המנוחה את ביתו בנחלה בהסתמך על התחייבות ההורים המנוחים למנותו כבן ממשיך, ואכן ההורים מינו אותם כ"בנים ממשיכים" והם השקיע מכספם בבניית ביתם. כמו כן טען הנתבע שהוא באופן אישי השקיע בשיקומו החקלאי של המשק, בתמיכה בהורי בת זוגו וסיעודם, לפיכך, הוא "הבן המוכן ומסוגל" לקיים את המשק.

חרף ראיות במסמכי המושב, המעידים כי הן מבחינת ההורים המנוחים, הן מבחינת המושב עצמו והן מבחינת הסוכנות היהודית היו האלמן ואשתו "הבנים הממשיכים" במשק החקלאי, דחה ביהמ"ש הגדרתם ככאלו בנימוקים שונים ובראשם כי הם לא נרשמו כ"בנים ממשיכים" במנהל מקרקעי ישראל, ומשום כך רצונם של ההורים המנוחים להעביר את הזכויות איננו רלוונטי והוא "הלך עימם לקבר". יחד עם זאת, החליט ביהמ"ש שהנחלה תועבר בשלמותה לנתבע, מן הטעמים שהנתבע הוכיח שנכון ליום פטירת ההורים הוא ובת זוגו ז"ל, היו זכאים לקבל את הזכויות במשק וכפועל יוצא מכך, עם פטירת בת זוגו, הרי שהזכויות במשק אמורות היו לעבור במלואן אליו. בפסק-הדין אף הדגישה כב' השופטת מרים קראוס כי: "אין להתעלם משנות הנישואין הרבות וההשקעה של [הנתבע] במשק." בנוסף, ציין ביהמ"ש את ההשתהות בהגשת התביעה מצד התובעת, המעידה, לדבריו, על האינטרס העומד מאחורי הגשת התביעה - שהרי התובעת לא גילתה כל התנגדות להיות אחותה ובעלה יורשי הנחלה כל עוד היתה אחותה בחיים - ולאור עובדה זו אף ראה לנכון ליחס משקל מיוחד לדבריה של התובעת כפי שעלו בחקירתה ע"י עו"ד ההגנה, לפיהם היא איננה מוכנה לראות את הנחלה המשפחתית עוברת לידי "אדם זר". לפיכך, ובכפוף לכך שהמשק יעבור בעתיד לאחד מילדיהם של אחותה המנוחה והנתבע - פסק ביהמ"ש כי מלוא הזכויות במשק יעברו לידי הנתבע.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.