חיפוש
סגור
סוגיות נבחרות בנושא "הורשת המשק החקלאי" ה"ידועה בציבור" נישלה את הילדים מהזכויות בנחלה
עורכי דין - מידע משפטי: מיסים מגזר חקלאי - דיני מושבים - ירושת משק חקלאי - מיסים מגזר חקלאי - דיני משפחה - ידועה בציבור - בן ממשיך החלטה 823 - פיצול נחלה - הסכם דו צדדי - הסכם משולש
במקרה של גרושים/אלמנים (גם בנישואין ראשונים במקרים מסוימים), יש לחתום על "הסכם ממון" עם בן/בת הזוג ולהסדיר את היחסים ביחס לנחלה ולהורות כי במקרה של פרידה או מוות, לא קיימות לבן/בת הזוג זכויות בנחלה ולקבוע ויתור של בן/בת הזוג ללא זכות חזרה ולהוסיף לכך תצהיר מטעמם...20
שלח שאלה בנושא לעורך דין
סוגיות נבחרות בנושא "הורשת המשק החקלאי" ה"ידועה בציבור" נישלה את הילדים מהזכויות בנחלה
מאת: עו"ד אביגדור ליבוביץ
מאמר שלישי בסדרה
מאת: עו"ד אביגדור ליבוביץ
מאמר שלישי בסדרה
הקדמה:
במגזר החקלאי אנו עוסקים רבות בנושאים של "הורשת המשק החקלאי" ומינוי "בן ממשיך", ובניתוח סוגיות עובדתיות ומשפטיות מורכבות, הקשורות להמשכיות של משפחות אשר "מחזיקות" בנחלות, לאחר שבעלי הזכויות הלכו לעולמם.
אנו עדים למלחמות ירושה בתוך משפחות, בין אחים דודים ונכדים, כאשר בעלי הזכויות בנחלה הלכו לעולמם ולא הסדירו את הזכויות או שחשבו שהזכויות הוסדרו, אך הלכה למעשה, נעשו על ידם פעולות שלא עולות בקנה אחד עם הוראות הסכמי המשבצת (דו צדדי ומשולש), הסכמי החכירה, הוראות רשות מקרקעי ישראל והוראות חוק הירושה.
התוצאות יכולות להיות הרות אסון עבור היורשים במקום בו לא הושארה צוואה ובייחוד כאשר הוראות הצוואה לא ניתנות ליישום. במקרים אלה, בסופו של יום, ייתכן כי החלוקה של הנחלה, לא תשקף את רצון המצווה ותתבצע על ידי בתי המשפט שנדרשים לאמוד את דעת המצווה לפי ראות עיניהם.
סדרת המאמרים בנושא "הורשת המשק החקלאי", מטרתה להנגיש את החומר המשפטי לציבור בעלי הנחלות נוכח המסגרת הנורמטיבית הסבוכה, באמצעות סיפורים מהחיים, השזורים בהסברים ביחס להוראות החלות על בעלי הנחלות, כאשר אלו מבקשים לערוך צוואות ולהוריש את הנחלה לילדים, תוך התייחסות להוראות, הסכמי המשבצת, הסכמי החכירה לפי החלטה 823 והוראות החלטה 1155 וכן חוק הירושה.
על מה נדבר ברשימה זו?
פסקי דין רבים נכתבו על המונחים "הורשת הזכויות בנחלה" ו- "בן ממשיך", וזאת נוכח העובדה, כי בזמן שבמגזר העירוני ההוראות הן ברורות ומאפשרות הורשה של הזכויות ומתן בטחון ליורשים גם במקרים בהם אדם לא הותיר אחריו צוואה, במגזר החקלאי יש לבחון את ההתנגשות בין הוראות הסכמי המשבצת והסכמי החכירה לבין הוראות חוק הירושה, בכדי שלא להותיר צוואות הגורמת לתקלות משפטיות חמורות.
חשוב לדעת, כי פסקי הדין האחרונים שדנו בנושא "הורשת המשק החקלאי", קבעו במפורש, כי למרות שבהסכמי המשבצת (דו צדדי/משולש) נקבע כי הנחלה אינה מהווה חלק מהעיזבון, בעל זכויות בנחלה יכול לערוך צוואה ולהורות למי יועברו זכויותיו בנחלה וכן לקבוע האם מקבל הזכויות נדרש לפצות את יתר היורשים בגין שווי הנחלה.
נוכח העובדה, כי כאשר מדובר במשק חקלאי הטומן בחובו סנטימנטים רבים ובייחוד במקרים בהם מתגורר בנחלה אחד היורשים שבנה בית, על בעלי הנחלות לדעת היטב מהי הסביבה המשפטית בה הם פועלים ואילו מגבלות חלות עליהם בהתאם להוראות חוק הירושה ובייחוד להכיר את הוראות סעיף 114 לחוק זה וכן את הוראות החלטות מועצת מקרקעי ישראל המשתנות וכן את הוראות הסכמי המשבצת והסכמי החכירה.
רשימה זו חשובה לבעלי הנחלות המבקשים לכתוב צוואה וכן לאלו שנמצאים במצב דומה למקרה שיתואר להלן, שכן מצאתי, כי במקרים רבים, בעלי זכויות בנחלות כלל לא יודעים אילו הוראות והחלטות של רשות מקרקעי ישראל ומועצת מקרקעי ישראל חלות עליהם ולמרות זאת, נערכו על ידם צוואות והסכמים עם דור ההמשך וכן פעולות שונות בזכויותיהם, שהביאו בסופו של יום לכך, שהנחלה הועברה ונרשמה על שם מי שכלל לא היתה כונה ליתן לו זכויות בנחלה ולמרות הוראות המצווה, היורשים נושלו מהזכויות בנחלה.
הסכמי משבצת, הסכם חכירה והסכם חכירה לפי החלטה 823:
במושבים אנו עוסקים בשני סוגים עיקריים של זכויות ובשלושה סוגים של חוזים: זכויות "בר רשות", בהתאם להסכמי המשבצת (משולש ודו - צדדי), וזכות "חכירה לדורות" בהתאם להסכם חכירה ישיר אשר נחתם בין בעל הנחלה לבין רשות מקרקעי ישראל, כמפורט להלן:
במגזר החקלאי אנו עוסקים רבות בנושאים של "הורשת המשק החקלאי" ומינוי "בן ממשיך", ובניתוח סוגיות עובדתיות ומשפטיות מורכבות, הקשורות להמשכיות של משפחות אשר "מחזיקות" בנחלות, לאחר שבעלי הזכויות הלכו לעולמם.
אנו עדים למלחמות ירושה בתוך משפחות, בין אחים דודים ונכדים, כאשר בעלי הזכויות בנחלה הלכו לעולמם ולא הסדירו את הזכויות או שחשבו שהזכויות הוסדרו, אך הלכה למעשה, נעשו על ידם פעולות שלא עולות בקנה אחד עם הוראות הסכמי המשבצת (דו צדדי ומשולש), הסכמי החכירה, הוראות רשות מקרקעי ישראל והוראות חוק הירושה.
התוצאות יכולות להיות הרות אסון עבור היורשים במקום בו לא הושארה צוואה ובייחוד כאשר הוראות הצוואה לא ניתנות ליישום. במקרים אלה, בסופו של יום, ייתכן כי החלוקה של הנחלה, לא תשקף את רצון המצווה ותתבצע על ידי בתי המשפט שנדרשים לאמוד את דעת המצווה לפי ראות עיניהם.
סדרת המאמרים בנושא "הורשת המשק החקלאי", מטרתה להנגיש את החומר המשפטי לציבור בעלי הנחלות נוכח המסגרת הנורמטיבית הסבוכה, באמצעות סיפורים מהחיים, השזורים בהסברים ביחס להוראות החלות על בעלי הנחלות, כאשר אלו מבקשים לערוך צוואות ולהוריש את הנחלה לילדים, תוך התייחסות להוראות, הסכמי המשבצת, הסכמי החכירה לפי החלטה 823 והוראות החלטה 1155 וכן חוק הירושה.
על מה נדבר ברשימה זו?
פסקי דין רבים נכתבו על המונחים "הורשת הזכויות בנחלה" ו- "בן ממשיך", וזאת נוכח העובדה, כי בזמן שבמגזר העירוני ההוראות הן ברורות ומאפשרות הורשה של הזכויות ומתן בטחון ליורשים גם במקרים בהם אדם לא הותיר אחריו צוואה, במגזר החקלאי יש לבחון את ההתנגשות בין הוראות הסכמי המשבצת והסכמי החכירה לבין הוראות חוק הירושה, בכדי שלא להותיר צוואות הגורמת לתקלות משפטיות חמורות.
חשוב לדעת, כי פסקי הדין האחרונים שדנו בנושא "הורשת המשק החקלאי", קבעו במפורש, כי למרות שבהסכמי המשבצת (דו צדדי/משולש) נקבע כי הנחלה אינה מהווה חלק מהעיזבון, בעל זכויות בנחלה יכול לערוך צוואה ולהורות למי יועברו זכויותיו בנחלה וכן לקבוע האם מקבל הזכויות נדרש לפצות את יתר היורשים בגין שווי הנחלה.
נוכח העובדה, כי כאשר מדובר במשק חקלאי הטומן בחובו סנטימנטים רבים ובייחוד במקרים בהם מתגורר בנחלה אחד היורשים שבנה בית, על בעלי הנחלות לדעת היטב מהי הסביבה המשפטית בה הם פועלים ואילו מגבלות חלות עליהם בהתאם להוראות חוק הירושה ובייחוד להכיר את הוראות סעיף 114 לחוק זה וכן את הוראות החלטות מועצת מקרקעי ישראל המשתנות וכן את הוראות הסכמי המשבצת והסכמי החכירה.
רשימה זו חשובה לבעלי הנחלות המבקשים לכתוב צוואה וכן לאלו שנמצאים במצב דומה למקרה שיתואר להלן, שכן מצאתי, כי במקרים רבים, בעלי זכויות בנחלות כלל לא יודעים אילו הוראות והחלטות של רשות מקרקעי ישראל ומועצת מקרקעי ישראל חלות עליהם ולמרות זאת, נערכו על ידם צוואות והסכמים עם דור ההמשך וכן פעולות שונות בזכויותיהם, שהביאו בסופו של יום לכך, שהנחלה הועברה ונרשמה על שם מי שכלל לא היתה כונה ליתן לו זכויות בנחלה ולמרות הוראות המצווה, היורשים נושלו מהזכויות בנחלה.
הסכמי משבצת, הסכם חכירה והסכם חכירה לפי החלטה 823:
במושבים אנו עוסקים בשני סוגים עיקריים של זכויות ובשלושה סוגים של חוזים: זכויות "בר רשות", בהתאם להסכמי המשבצת (משולש ודו - צדדי), וזכות "חכירה לדורות" בהתאם להסכם חכירה ישיר אשר נחתם בין בעל הנחלה לבין רשות מקרקעי ישראל, כמפורט להלן:
- א.ההסכם המשולש - זהו הסכם שנחתם בין רשות מקרקעי ישראל, מצד אחד, הסוכנות היהודית מצד שני, והאגודה השיתופית, מצד שלישי.
שטח משבצת האגודה הינה קרקע של המדינה המנוהלת על ידי רשות מקרקעי ישראל, המחכירה אותה לסוכנות היהודית כגורם מיישב, הסוכנות מעניקה רשות שימוש ("בר רשות") לאגודה והאגודה מעניקה רשות שימוש לחבר האגודה - בעל הזכויות בנחלה ("בר רשות").
- ב.הסכם דו - צדדי - זהו הסכם שנחתם בין רשות מקרקעי ישראל, מצד אחד, ובין האגודה השיתופית, מצד שני. האגודה מקבלת זכויות "בר רשות" מהרשות ובעל הנחלה מקבל זכויות "בר רשות" מהאגודה בהתאם להוראות הסכם המשבצת.
העיקרון המנחה ביחס להסכם המשולש וההסכם הדו - צדדי - מדובר בזכות "חוזית", שהינה זכות אישית שאינה קניינית. אופי הזכות נקבע בהתאם להסכם הרישיון ("בר רשות"), בין מעניק הזכות לבין מקבל הזכות, כאשר הזכויות המוקנות לבעל הנחלה הינן בגדר הוראות הסכם המשבצת ובעל הנחלה מוגבל לפעול ביחס לזכויות בהתאם להסכם שיצר את הזכויות "הסכם המשבצת".
הואיל והסכם המשבצת קובע הגבלות על "עבירות" הזכות, בעל הנחלה יכול לפעול רק בהתאם להוראות שנקבעו בהסכם המשבצת ואינו יכול להעביר זכויות מעבר למה שיש לו ביחס לנחלה או להוריש זכויות שלא הוענקו לבעל הנחלה בהתאם להסכם המשבצת.
הואיל והסכם המשבצת קובע הגבלות על "עבירות" הזכות, בעל הנחלה יכול לפעול רק בהתאם להוראות שנקבעו בהסכם המשבצת ואינו יכול להעביר זכויות מעבר למה שיש לו ביחס לנחלה או להוריש זכויות שלא הוענקו לבעל הנחלה בהתאם להסכם המשבצת.
- ג.הסכם חכירה - ההסכם נחתם בין רשות מקרקעי ישראל, מצד אחד לבין בעל הזכויות בנחלה ("החוכר"), מצד שני. ההסכם נחתם ביחס לחלקות המרכיבות את הנחלה באופציות שונות בהתאם למצב הרישום של משבצת האגודה.
העיקרון - הזכות הינה זכות קניינית אשר אופייה נקבע בהתאם להוראות הסכם החכירה.
- ד.הסכם חכירה לפי החלטה 823 - ההסכם שאושר על ידי הרשות בהחלטה 1311, קובע תקופת חכירה של 49 שנים וכן 3 תקופות מתחדשות של 49 שנים כל אחת. ההסכם שייחתם הינו ביחס לחלקה א' של הנחלה, כאשר ביחס לחלקות ב', יחול נוסח הסכם חכירה, שייחתם בין האגודה לבין הרשות, מבלי לגרוע מתקן הנחלה. ההחלטה קובעת, כי ניתן יהיה להשכיר את שטחי חלקות ב' של הנחלות ישירות לבעל הנחלה, אך הדבר תלוי בהחלטה של האגודה וכן ברישום חלקות ב' בלשכת רישום המקרקעין כיחידות נפרדות בשלמות.
הסיפור אודות ראובן, הנחלה, וה"ידועה בציבור":
על מנת להמחיש את המקרים הבעייתיים עימם אנו נאלצים להתמודד נוכח הסביבה המשפטית, נתאר להלן מקרה במרכזו עומד ראובן (שם בדוי), בעל זכויות בנחלה שהתאלמן מאשתו לאחר שנים רבות של חיים משותפים ולאחר שבני הזוג ניהלו ביחד משק לתפארת וגידלו משפחה עם ארבעה ילדים.
בנחלה בנויים שני בתי מגורים, בבית הראשי מתגורר ראובן ובבית השני מתגורר מזה שנים עם משפחתו דני, בנו של ראובן. דני בנה את הבית בנחלה והשקיע ממיטב כספו בבניית הבית, בפיתוח החצר וחי את חייו ביחד עם משפחתו.
בסיפור שלנו, בין ההורים לבין דני לא נחתם הסכם המסדיר את ההשקעות של דני בבית המגורים וכן את הזכויות של דני ומשפחתו בבית המגורים.
בין ראובן לדני היתה הסכמה בע"פ, כי ראובן עדיין לא החליט על שם מי מהיורשים יירשמו הזכויות בנחלה וכשיגיע העת לכך, הצדדים ישבו ויגיעו להסכמות בנושא זה, כאשר היה ברור לראובן ודני, כי דני מבקש להישאר לגור במושב עם משפחתו בבית שהוא בנה בנחלה.
השנים חלפו וראובן הכיר בת זוג שעברה להתגורר עימו בבית המגורים בנחלה. בני הזוג ניהלו חיים משותפים במשך כ- 20 שנה.
בין בני הזוג לא נחתם הסכם ממון או הסכמה אחרת שהסדירה את הזכויות ביחס לנחלה לאחר לכתו של ראובן לבית עולמו או במקרה פרידה.
אף אחד מהצדדים לא שוחח על עניין זה ולא הביע כל חשש לזכויותיו, וזאת נוכח היחסים המצוינים ששררו בין הילדים לבת הזוג של ראובן.
ברבות השנים, ראובן הגיע לגיל מופלג והילדים ביקשו מאביהם לערוך הסכם עם בת הזוג על מנת שתצהיר כי אין לה זכויות בנחלה וכן ביקשו שיכתוב צוואה וימנה את אחד הילדים כיורש של הזכויות בנחלה, אשר יפצה את יתר היורשים וכן שיקבע, כי דני יוכל לפצל את הבית מהנחלה וייוותר עם הזכויות בבית השני.
הימים חלפו וכל ניסיונות השכנוע של הילדים כלפי ראובן לחתום על הסכם ממון ועל צוואה לא עלו יפה, שכן ראובן סירב לבקשת ילדיו והרגיע את הילדים כי בבוא העת הכל יבוא על מקומו בשלום ולא יהיו כל מחלוקות בינם לבין בת הזוג.
הגיע העת ולפי דרכו של עולם, ראובן יקירנו נלקח לבית עולמו והותיר אחריו את ילדיו ואת בת הזוג וכן את הנחלה ומבלי שנקבע כל הסדר ביחס לזכויות הצדדים.
בשלב זה, אני מבקש לעצור את הסיפור, למרות שברור לי כי הקוראים נמצאים במתח רב ומבקשים לדעת מה היה בהמשך? האם בת הזוג של ראובן קיבלה את הזכויות בנחלה? האם היו מחלוקות בין בת הזוג לילדים? מה קרה עם הבית של דני?
ולספר לכם, כי להפתעתכם הרבה, הפעם הסיפור נגמר באופן מושלם כמו בסיפור סינדרלה.
הצדדים הגיעו להסכמה מי מהילדים יירשם כבעל הזכויות בנחלה ויפצה את יתר היורשים וכן קבעו כי דני יבצע פיצול של הבית מהנחלה על מנת שהזכויות בבית יירשמו על שמו.
בת הזוג, ממנה חששו הילדים כל העת, אשר התייחסה לילדים של ראובן כל השנים כאילו היו ילדיה שלה, עשתה כל שנדרש על מנת שהזכויות יירשמו על שם היורש שנקבע בהסכמה על ידי הילדים ואף לא העלתה על דעתה לדרוש זכויות בנחלה. הילדים אף הגיעו עימה להסכמה כי היא תישאר לגור בנחלה עד סוף ימיה.
אכן, הסוף של הסיפור הוא מפתיע לטובה, ואני כמובן מעדיף להביא בפניכם סיפורים בעלי סוף טוב, אך לצערי, החיים והניסיון מלמדים, כי הסיפורים שנגמרים בכי רע רווחים במקומותינו ולכן, ננצל את הסיפור על ראובן ואת במה זו, בכדי להטות את העובדות, שיתאימו לסיפור אחר שבטח חלקיכם מכירים (כמו בסרט "דלתות מסתובבות") וגם הוא נלקח מהחיים ואת ההמשך תקראו להלן.
בסיפורנו עצרנו בנקודה בה ראובן הלך לבית עולמו, הילדים ובת הזוג נותרו "להסתדר" ביניהם ביחס לזכויות בנחלה, כאשר דני ומשפחתו מתגוררים בבית השני בנחלה, בת הזוג של ראובן מתגוררת בבית הראשי בנחלה, ואין בנמצא צוואה או הסכם ממון או הסכם בין דני לבין הוריו ביחס לבית השני.
לאחר שנגמרו 30 ימי האבל על ראובן היקר, התקבצו הילדים בערב חורף קר וגשום בבית של אחד הילדים, כאשר כל אחד מהם מחזיק בידו מכתב הנושא לוגו של משרד עורכי דין.
המכתב נשלח על ידי עו"ד של בת הזוג ובנדון נכתב: "הודעה על העברת זכויות בנחלה על שם דינה ירקוני (שם בדוי)".
כל אחד מהילדים שפתח את המעטפה שחיכתה לו בתיבת הדואר החסיר פעימה והחוויר. לאחר קריאת תוכן המכתב היה ברור לכולם, כי נכונה ליורשים מלחמת חורמה על הזכויות בנחלה.
תוכן המכתב היה כדלקמן:
"בשם מרשתי הגב' דינה ירקוני אני מתכבד להודיע לכם, כי מרשתי הינה הידועה בציבור של מר ראובן אשר הלך לבית עולמו לפני 30 יום.
בהתאם להוראות הסכם המשבצת, מרשתי הינה בעלת מלוא הזכויות בנחלה והיא מתכוונת להשלים את רישום הזכויות בימים אלה ברשות מקרקעי ישראל לאחר שהאגודה תחתום על הבקשה להעברת הזכויות במגזר החקלאי.
אשר על האמור, הנכם מתבקשים לפנות את הנחלה בתוך 60 ימים מיום קבלת הודעה זו ולהותיר את הנחלה פנויה מכל חפץ השייך לכם.
עוד יודגש, כי דני המתגורר בבית השני בנחלה, נדרש לפנות את בית המגורים בתוך 90 יום מיום קבלת מכתבי זה, וכל עיכוב בפינוי הבית ישית עליו הוצאות, דמי שימוש וכן תביעת פינוי שתוגש ללא כל התראה נוספת מצד מרשתי"
הילדים ובני זוגם יושבים ביחד לאחר אבל כבד על מות אביהם האהוב, מביטים אחד בשני בעיניים תוהות, העצב על מות אביהם עדיין אוחז בגופם והמכתב שהתקבל אצלם וניצב מול עיניהם, מפלח את הלב וגורם להם להרגיש כאילו הם נתלשו ברגע אחד מהמציאות ובור גדול נפער מתחת לרגליהם.
אין די מילים שיתארו את הפגיעה העצומה ואת המכה שקיבלו הילדים באותה נקודת זמן ואת תחושת האובדן הכפול שליוותה אותם.
הילדים הביטו בדני וניסו לסייע לו להתמודד עם הבשורה שניחתה עליו. כולם הבינו שלדני לא היה כל הסכם או התחייבות ביחס לבית או כזו שתאפשר לו לבצע הליך של פיצול הבית מהנחלה. דני השקיע את כל כספו בבית ולא היה לו עוד נכס בעולם מלבד הבית בנחלה בו הוא התגורר ביחד עם משפחתו וכעת בת הזוג של אביו שנפטר לפני 30 יום, מאיימת לקחת לו ולמשפחתו את המפלט האחרון שנותר להם בחיים.
התיאורים הקשים שמובאים כאן, הם רק קצה המזלג לעומת מה שהתרחש במציאות העגומה אליה נקלעו הילדים של ראובן. הילדים התעשתו והחליטו להשיב מלחמה שערה, כנגד דרישתה של בת הזוג לקבל את הזכויות בנחלה.
כאשר הילדים ביקשו לבחון את המצב המשפטי בו הם נמצאים, הם הבינו, כי נוכח העובדה שאביהם לא חתם על הסכם עם בת הזוג המסדיר את הוויתור שלה על הזכויות בנחלה ונוכח העובדה כי הוא לא קבע הוראות בצוואה מה ייעשה בנחלה לאחר לכתו לבית עולמו וכן לא הסדיר את הזכויות של דני לפצל מהנחלה את הבית השני, הם נותרו מול מציאות משפטית שדרשה מהם להילחם על זכויותיהם בנחלה.
במקרה שלנו, ולמרבה הצער, הילדים הפסידו את הזכויות בנחלה, לאחר שהם ויתרו על המאבק נוכח העובדה שהפרוטה לא היתה מצויה בכיסם. הידועה בציבור של אביהם הגיעה ממשפחה בעלת ממון רב ואיימה לקחת את הילדים להליכים משפטיים ארוכי שנים עימם לא היתה להם אפשרות להתמודד, גם אם בסוף הדרך, היה להם סיכוי לקבל זכויות בנחלה.
התוצאה היתה, שדני פינה את בית המגורים בנחלה לאחר שהוא קיבל פיצוי על ההשקעות שלו. דני הבין שהוא לא יוכל לעמוד בעלויות של הליכים משפטיים ואף לא בעלויות של הליך פיצול הבית מהנחלה.
נוכח העובדות המתוארות לעיל, דני ומשפחתו לא רצו להתגורר בסמוך לבת הזוג שהיתה זו שהביאה עליהם את האסון.
במקרים אחרים, הצדדים היו מוצאים את עצמם במשך שנים רבות בבתי משפט ונדרשים להוציא הוצאות של מאות אלפי שקלים על מנת לעבור את כל הערכאות ולהגיע אולי להכרעה בבית המשפט העליון,כאשר בדרך הארוכה של ההליכים המשפטיים, דורות על דורות של המשפחה נקרעים זה מזה.
סופו של סיפורנו על ראובן, הנחלה וה"ידועה בציבור", הוא שרצונו של ראובן לא התממש, בת הזוג שלו קיבלה את הזכויות בנחלה, בנו דני נאלץ לשכור דירה, שכן לא היה לו די כסף לרכוש דירה למרות שהוא קיבל פיצוי על "הבלוקים", הנחלה אותה ראובן עיבד ופיתוח עשרות בשנים, הועברה למשפחה אחרת וילדיו נושלו כליל מהזכויות ונותרו שבורים.
בטרם נגיע לפרק של המסקנות וההמלצות על מנת לסייע לקוראים להימנע מלהיקלע למקרה שמתואר לעיל, אביא בפניכם פסק דין הטומן בחובו סיפור אנושי, שכל אחד מכם יכול היה למצוא את עצמו כגיבור הסיפור.
פסק דין חיים נ' חיים:
על מנת להמחיש את המקרים הבעייתיים עימם אנו נאלצים להתמודד נוכח הסביבה המשפטית, נתאר להלן מקרה במרכזו עומד ראובן (שם בדוי), בעל זכויות בנחלה שהתאלמן מאשתו לאחר שנים רבות של חיים משותפים ולאחר שבני הזוג ניהלו ביחד משק לתפארת וגידלו משפחה עם ארבעה ילדים.
בנחלה בנויים שני בתי מגורים, בבית הראשי מתגורר ראובן ובבית השני מתגורר מזה שנים עם משפחתו דני, בנו של ראובן. דני בנה את הבית בנחלה והשקיע ממיטב כספו בבניית הבית, בפיתוח החצר וחי את חייו ביחד עם משפחתו.
בסיפור שלנו, בין ההורים לבין דני לא נחתם הסכם המסדיר את ההשקעות של דני בבית המגורים וכן את הזכויות של דני ומשפחתו בבית המגורים.
בין ראובן לדני היתה הסכמה בע"פ, כי ראובן עדיין לא החליט על שם מי מהיורשים יירשמו הזכויות בנחלה וכשיגיע העת לכך, הצדדים ישבו ויגיעו להסכמות בנושא זה, כאשר היה ברור לראובן ודני, כי דני מבקש להישאר לגור במושב עם משפחתו בבית שהוא בנה בנחלה.
השנים חלפו וראובן הכיר בת זוג שעברה להתגורר עימו בבית המגורים בנחלה. בני הזוג ניהלו חיים משותפים במשך כ- 20 שנה.
בין בני הזוג לא נחתם הסכם ממון או הסכמה אחרת שהסדירה את הזכויות ביחס לנחלה לאחר לכתו של ראובן לבית עולמו או במקרה פרידה.
אף אחד מהצדדים לא שוחח על עניין זה ולא הביע כל חשש לזכויותיו, וזאת נוכח היחסים המצוינים ששררו בין הילדים לבת הזוג של ראובן.
ברבות השנים, ראובן הגיע לגיל מופלג והילדים ביקשו מאביהם לערוך הסכם עם בת הזוג על מנת שתצהיר כי אין לה זכויות בנחלה וכן ביקשו שיכתוב צוואה וימנה את אחד הילדים כיורש של הזכויות בנחלה, אשר יפצה את יתר היורשים וכן שיקבע, כי דני יוכל לפצל את הבית מהנחלה וייוותר עם הזכויות בבית השני.
הימים חלפו וכל ניסיונות השכנוע של הילדים כלפי ראובן לחתום על הסכם ממון ועל צוואה לא עלו יפה, שכן ראובן סירב לבקשת ילדיו והרגיע את הילדים כי בבוא העת הכל יבוא על מקומו בשלום ולא יהיו כל מחלוקות בינם לבין בת הזוג.
הגיע העת ולפי דרכו של עולם, ראובן יקירנו נלקח לבית עולמו והותיר אחריו את ילדיו ואת בת הזוג וכן את הנחלה ומבלי שנקבע כל הסדר ביחס לזכויות הצדדים.
בשלב זה, אני מבקש לעצור את הסיפור, למרות שברור לי כי הקוראים נמצאים במתח רב ומבקשים לדעת מה היה בהמשך? האם בת הזוג של ראובן קיבלה את הזכויות בנחלה? האם היו מחלוקות בין בת הזוג לילדים? מה קרה עם הבית של דני?
ולספר לכם, כי להפתעתכם הרבה, הפעם הסיפור נגמר באופן מושלם כמו בסיפור סינדרלה.
הצדדים הגיעו להסכמה מי מהילדים יירשם כבעל הזכויות בנחלה ויפצה את יתר היורשים וכן קבעו כי דני יבצע פיצול של הבית מהנחלה על מנת שהזכויות בבית יירשמו על שמו.
בת הזוג, ממנה חששו הילדים כל העת, אשר התייחסה לילדים של ראובן כל השנים כאילו היו ילדיה שלה, עשתה כל שנדרש על מנת שהזכויות יירשמו על שם היורש שנקבע בהסכמה על ידי הילדים ואף לא העלתה על דעתה לדרוש זכויות בנחלה. הילדים אף הגיעו עימה להסכמה כי היא תישאר לגור בנחלה עד סוף ימיה.
אכן, הסוף של הסיפור הוא מפתיע לטובה, ואני כמובן מעדיף להביא בפניכם סיפורים בעלי סוף טוב, אך לצערי, החיים והניסיון מלמדים, כי הסיפורים שנגמרים בכי רע רווחים במקומותינו ולכן, ננצל את הסיפור על ראובן ואת במה זו, בכדי להטות את העובדות, שיתאימו לסיפור אחר שבטח חלקיכם מכירים (כמו בסרט "דלתות מסתובבות") וגם הוא נלקח מהחיים ואת ההמשך תקראו להלן.
בסיפורנו עצרנו בנקודה בה ראובן הלך לבית עולמו, הילדים ובת הזוג נותרו "להסתדר" ביניהם ביחס לזכויות בנחלה, כאשר דני ומשפחתו מתגוררים בבית השני בנחלה, בת הזוג של ראובן מתגוררת בבית הראשי בנחלה, ואין בנמצא צוואה או הסכם ממון או הסכם בין דני לבין הוריו ביחס לבית השני.
לאחר שנגמרו 30 ימי האבל על ראובן היקר, התקבצו הילדים בערב חורף קר וגשום בבית של אחד הילדים, כאשר כל אחד מהם מחזיק בידו מכתב הנושא לוגו של משרד עורכי דין.
המכתב נשלח על ידי עו"ד של בת הזוג ובנדון נכתב: "הודעה על העברת זכויות בנחלה על שם דינה ירקוני (שם בדוי)".
כל אחד מהילדים שפתח את המעטפה שחיכתה לו בתיבת הדואר החסיר פעימה והחוויר. לאחר קריאת תוכן המכתב היה ברור לכולם, כי נכונה ליורשים מלחמת חורמה על הזכויות בנחלה.
תוכן המכתב היה כדלקמן:
"בשם מרשתי הגב' דינה ירקוני אני מתכבד להודיע לכם, כי מרשתי הינה הידועה בציבור של מר ראובן אשר הלך לבית עולמו לפני 30 יום.
בהתאם להוראות הסכם המשבצת, מרשתי הינה בעלת מלוא הזכויות בנחלה והיא מתכוונת להשלים את רישום הזכויות בימים אלה ברשות מקרקעי ישראל לאחר שהאגודה תחתום על הבקשה להעברת הזכויות במגזר החקלאי.
אשר על האמור, הנכם מתבקשים לפנות את הנחלה בתוך 60 ימים מיום קבלת הודעה זו ולהותיר את הנחלה פנויה מכל חפץ השייך לכם.
עוד יודגש, כי דני המתגורר בבית השני בנחלה, נדרש לפנות את בית המגורים בתוך 90 יום מיום קבלת מכתבי זה, וכל עיכוב בפינוי הבית ישית עליו הוצאות, דמי שימוש וכן תביעת פינוי שתוגש ללא כל התראה נוספת מצד מרשתי"
הילדים ובני זוגם יושבים ביחד לאחר אבל כבד על מות אביהם האהוב, מביטים אחד בשני בעיניים תוהות, העצב על מות אביהם עדיין אוחז בגופם והמכתב שהתקבל אצלם וניצב מול עיניהם, מפלח את הלב וגורם להם להרגיש כאילו הם נתלשו ברגע אחד מהמציאות ובור גדול נפער מתחת לרגליהם.
אין די מילים שיתארו את הפגיעה העצומה ואת המכה שקיבלו הילדים באותה נקודת זמן ואת תחושת האובדן הכפול שליוותה אותם.
הילדים הביטו בדני וניסו לסייע לו להתמודד עם הבשורה שניחתה עליו. כולם הבינו שלדני לא היה כל הסכם או התחייבות ביחס לבית או כזו שתאפשר לו לבצע הליך של פיצול הבית מהנחלה. דני השקיע את כל כספו בבית ולא היה לו עוד נכס בעולם מלבד הבית בנחלה בו הוא התגורר ביחד עם משפחתו וכעת בת הזוג של אביו שנפטר לפני 30 יום, מאיימת לקחת לו ולמשפחתו את המפלט האחרון שנותר להם בחיים.
התיאורים הקשים שמובאים כאן, הם רק קצה המזלג לעומת מה שהתרחש במציאות העגומה אליה נקלעו הילדים של ראובן. הילדים התעשתו והחליטו להשיב מלחמה שערה, כנגד דרישתה של בת הזוג לקבל את הזכויות בנחלה.
כאשר הילדים ביקשו לבחון את המצב המשפטי בו הם נמצאים, הם הבינו, כי נוכח העובדה שאביהם לא חתם על הסכם עם בת הזוג המסדיר את הוויתור שלה על הזכויות בנחלה ונוכח העובדה כי הוא לא קבע הוראות בצוואה מה ייעשה בנחלה לאחר לכתו לבית עולמו וכן לא הסדיר את הזכויות של דני לפצל מהנחלה את הבית השני, הם נותרו מול מציאות משפטית שדרשה מהם להילחם על זכויותיהם בנחלה.
במקרה שלנו, ולמרבה הצער, הילדים הפסידו את הזכויות בנחלה, לאחר שהם ויתרו על המאבק נוכח העובדה שהפרוטה לא היתה מצויה בכיסם. הידועה בציבור של אביהם הגיעה ממשפחה בעלת ממון רב ואיימה לקחת את הילדים להליכים משפטיים ארוכי שנים עימם לא היתה להם אפשרות להתמודד, גם אם בסוף הדרך, היה להם סיכוי לקבל זכויות בנחלה.
התוצאה היתה, שדני פינה את בית המגורים בנחלה לאחר שהוא קיבל פיצוי על ההשקעות שלו. דני הבין שהוא לא יוכל לעמוד בעלויות של הליכים משפטיים ואף לא בעלויות של הליך פיצול הבית מהנחלה.
נוכח העובדות המתוארות לעיל, דני ומשפחתו לא רצו להתגורר בסמוך לבת הזוג שהיתה זו שהביאה עליהם את האסון.
במקרים אחרים, הצדדים היו מוצאים את עצמם במשך שנים רבות בבתי משפט ונדרשים להוציא הוצאות של מאות אלפי שקלים על מנת לעבור את כל הערכאות ולהגיע אולי להכרעה בבית המשפט העליון,כאשר בדרך הארוכה של ההליכים המשפטיים, דורות על דורות של המשפחה נקרעים זה מזה.
סופו של סיפורנו על ראובן, הנחלה וה"ידועה בציבור", הוא שרצונו של ראובן לא התממש, בת הזוג שלו קיבלה את הזכויות בנחלה, בנו דני נאלץ לשכור דירה, שכן לא היה לו די כסף לרכוש דירה למרות שהוא קיבל פיצוי על "הבלוקים", הנחלה אותה ראובן עיבד ופיתוח עשרות בשנים, הועברה למשפחה אחרת וילדיו נושלו כליל מהזכויות ונותרו שבורים.
בטרם נגיע לפרק של המסקנות וההמלצות על מנת לסייע לקוראים להימנע מלהיקלע למקרה שמתואר לעיל, אביא בפניכם פסק דין הטומן בחובו סיפור אנושי, שכל אחד מכם יכול היה למצוא את עצמו כגיבור הסיפור.
פסק דין חיים נ' חיים:
פסק דין מנחה בנושא "הורשת המשק החקלאי" ותחולת סעיף 114 לחוק הירושה, הינו
ע"א 1662/99 חיים נ' חיים.
ע"א 1662/99 חיים נ' חיים.
במקרה של חיים נ' חיים, התמודדו שני אחים על הזכויות במשק חקלאי במושב גבעת יערים, לאחר שאימם הלכה לעולמה.
האם מינתה בחייה את אחד הילדים כבן ממשיך בנחלה, אשר חתם על הסכם עם האם לפיו, לאחר מות האם, אחיו יוכל להתגורר בביתה עם משפחתו ושני האחים יחלקו ביניהם את הנחלה.
בהמשך נחתם הסכם בין האם לבין האח שאמור היה להתגורר בביתה לאחר לכתה לבית עולמה ובו העבירה האם לו ולאשתו את הזכויות בבית המגורים שלה.
לאחר שהאם הלכה לעולמה התעוררה מחלוקת בין האחים ביחס לזכויות בנחלה ובבית המגורים.
בית המשפט ניתח בפסק דין ארוך ומנומק היטב, את הסוגיות של הורשת המשק החקלאי בהתאם להסכמי המשבצת, זכויות "בר רשות" וההגבלה על עבירותן בהתאם להסכמי המשבצת, מינוי "בן ממשיך" וסעיף 114 לחוק הירושה.
בסופו של יום ולאחר ניתוח מעמיק של הסכם המשבצת והוראות סעיף 114 לחוק הירושה, נקבע על ידי כבוד השופטת פרוקצ'יה, כי המינוי של הבן הממשיך עומד בעינו וכי ההסכם בין האמא לבן ביחס להעברת הזכויות בבית המגורים בטל אך אינו שולל תרופות המוקנות לו מדיני החוזים ועשיית עושר ולא במשפט.
כבוד השופטת סטרסברג - כהן קבעה, כי ההסכם בין הבן לאמא אינו בטל וכי הבן שמונה כבן ממשיך, מושתק מלטעון לבטלות ההסכם והוא אינו זכאי למנוע מהבן שקיבל זכויות בבית המגורים מלפנות למינהל ולסוכנות לשם מימוש זכותו.
כבוד השופטת ציינה, כי אין בהסכם "הפנים משפחתי" כדי לכבול את המינהל והסוכונות להוראותיו לעניין הזכויות של הבן בבית המגורים כלפיהם.
כבוד הנשיא (דאז) ברק קובע, כי עצם העובדה שהעברת הזכויות לבן בבית המגורים נאסרה בהסכם המשולש, אינה מביאה לבטלות ההסכם.
כבוד הנשיא הביע עמדה, כי הקביעה שההסכם אינו בטל מעוררת שאלה אם הוא כלל ניתן לאכיפה ואם עומדים לבן סעדים בגין ההסכם.
תוצאת פסק הדין היתה, כי ההסכם בין האמא לבן ביחס לבית המגורים אינו בטל וכי הבן שמונה כבן ממשיך הינו בעל הזכויות בנחלה.
כלומר, בית המשפט הותיר את האחים לגור ביחד בנחלה, כאשר אחד מהם הינו בעל הזכויות בנחלה והשני הינו בעל זכויות בבית המגורים של האם המהווה חלק מהנחלה.
השופטים הביעו דעתם בפסק הדין, כי ראוי שהאחים יעשו מאמץ להגיע ביניהם להסדר ברוח טובה.
עוד מסקנה שעלתה הינה, כי מדיניות הגורמים המיישבים אינה נותנת לבעלי הנחלות חופש פעולה בנחלותיהם ואין מנוס מלקיים מדיוניות זו המשקפת אינטרס ציבורי מובהק כל עוד היא לא שונתה.
בפסק הדין צויין, כי הפער בין העובדה שניתן למנות בן ממשיך אחד בנחלה והאיסור לפצל את הנחלה בין היורשים, גורר אחריו סיכול ציפיות טבעיות להנות מחלקים מן הנחלה וקושי זה ראוי שיימצא לו פתרון במישור הארצי הכולל.
פסק הדין ניתן בשנת 2002, באותה עת היתה קיימת הוראת אגף חקלאי מס' 62 לפיה ניתן היה להורות על ביצוע הליך של הפרדת בית אחד מהנחלה, אך בית המשפט לא קבע שימוש בהוראה זו, נוכח הנסיבות שהיו קיימות באותה עת. התוצאה היא, שהאחים נותרו לגור סמוך זה לזה באותה נחלה, מבלי שניתן פתרון ישים להפרדת ה"כוחות".
נוכל לומר, כי כיום, ככל ומקרה כגון זה היה מגיע לפתחו של בית המשפט, ניתן היה להגיע לפתרון מתאים לצדדים, לפיו הבית שהובטח לבן יפוצל מהנחלה ואילו הנחלה לאחר הפיצול תירשם ע"ש הבן הממשיך.
כך ניתן היה לממש את רצון האם בהתאם להסכם שנחתם עם בנה ולא בוטל על ידי בית המשפט העליון ומנגד ליתן את הזכויות בנחלה לבן הממשיך.
ניתן להסיק מהדברים האמורים לעיל, כי הסכמים בתוך המשפחה, הינם בעיתיים מאוד מבחינה משפטית ולרוב לא ניתנים ליישום ובייחוד לאור העובדה, כי הם מנוגדים להוראות החלטות מועצת מקרקעי ישראל.
יש לזכור, כי כאשר ניתנת לבעל הנחלה זכות "בר רשות" זכויותיו כפופות להסכם במסגרתו ניתן הרישיון שהוא הסכם המשבצת. כל פעולה ביחס לזכויות בנחלה, כפופה להוראות הסכם המשבצת, ואת תוכנו נדרשים בעלי הנחלות להכיר היטב, בטרם הם עורכים צוואה או בטרם הם עורכים הסכם עם אחד הילדים שמבקש לבנות בית בנחלה ומאפשרים לו לעיתים גם לשעבד את הנחלה לטובת בנק על מנת לקבל הלוואה לבניית הבית.
המטרה העיקרית היא, "הפרדת כוחות בזמן מוגדר מראש" - כלומר - בעל נחלה המאפשר לילד לבנות בית בנחלה, נדרש לקבוע הוראות ברורות בהסכם שייחתם בין הצדדים, ולהבהיר אילו זכויות הוא מתכוון לתת לילד שבונה את הבית ומתגורר בו עם משפחתו וכן לקבוע הוראות כיצד יתנהגו הצדדים במקרה של מכירת הנחלה, גירושין של הילד, מקרה מוות, פשיטת רגל וכיוצ"ב.
הסכם משולש וסעיף 114 לחוק הירושה:
בהתאם לסעיף 20ה' להסכם המשולש, הנחלה אינה מהווה חלק מהעיזבון.
במקום בו בעל הזכויות בנחלה לא הותיר אחריו צוואה, יפעלו היורשים בהתאם להוראות סעיף 114 לחוק הירושה הקובע, כי המשק החקלאי יירשם על שם היורש שמעוניין ויכול לקיים את המשק החקלאי.
כמובן, כי במקום בו נותר בן הזוג, הוא זה שיקבל את מלוא הזכויות בנחלה. הוראות הסכם המשבצת והוראות סעיף 114 יחולו במקום בו האחרון מבני הזוג הלך לעולמו ולא הותיר אחריו צוואה.
במקרים בהם היורשים לא יגיעו להסכמה ביניהם, הנחלה תחולק על ידי בית המשפט בהתאם לנסיבות.
מקום בו בעל הנחלה התיר לאחד הילדים לבנות בית שני בנחלה, ראוי כי היחסים יוסדרו בהסכם ביניהם, על מנת למנוע מצב בו הבן השקיע בבניית בית שני בנחלה והתגורר בבית שנים רבות, אך לא הושארה צוואה וזכויותיו ייוותרו תלויות "באוויר" ללא כל ביטחון.
בהתאם להוראות פסק דין חיים נ' חיים, שהוזכר לעיל, ראוי לזכור, כי כאשר אחד הילדים מבקש לבנות בית בנחלה, בטרם הבניה, יש לחתום עימו על הסכם, הקובע הוראות שמתיישבות עם החלטות מועצת מקרקעי ישראל והסכם המשבצת, על מנת שניתן יהיה לאוכפן ובכדי שלא להגיע לתוצאה בהתאם לפסק הדין, כאמור, כי ההסכם אינו בר אכיפה בכל הקשור ליחסים מול הרשויות.
הסכם משבצת דו - צדדי:
בהתאם לסעיף 19ג' להסכם הדו - צדדי, הנחלה אינה מהווה חלק מהעיזבון. כאשר אחד מבני הזוג הלך לעולמו, יועברו כל הזכויות בנחלה לבן הזוג שנותר בחיים.
ככל ולא נותר בן זוג יועברו הזכויות לילד שיכול ומסוגל לקיים את המשק החקלאי.
ככל וקיימים מספר ילדים ואין הסכמה ביניהם, הזכויות יועברו לילד המסוגל לקיים את הנחלה בהתאם להחלטת בית המשפט.
בעלי הזכויות יכולים לקבוע בצוואה מי מהילדים יקבל את הזכויות בנחלה לאחר ששניהם ילכו לעולמם, כאשר הזכויות יירשמו ע"ש יחיד או בני זוג בלבד.
ההסכם הדו- צדדי (שלא כמו ההסכם המשולש), אינו מפנה להוראות סעיף 114 לחוק הירושה.
הסכם החכירה:
הוראות הסכם החכירה, בנוסח שאושר לאחר כניסתו לתוקף של חוק הירושה בשנת 1965, קובעות, כי בעת שאחד מבני הזוג שהיה חבר אגודה הלך לעולמו, בן הזוג שנותר בחיים יקבל את מלוא הזכויות בנחלה, גם אם הושארה צוואה הקובעת הוראות אחרות.
לאחר שאחרון מבני הזוג הלך לעולמו, היורשים יפעלו בהתאם להוראות סעיף 114 לחוק הירושה, כפי שהוסבר לעיל, כאשר ככל והושארה צוואה, כמובן כי היורשים יפעלו בהתאם להוראות הצוואה.
הסכמי המשבצת והסכם החכירה מעמידים אתגרים משפטיים מורכבים ביותר עבור יורשים שנותרו עם נחלה כאשר אין בנמצא צוואה שקובעת למי יועברו הזכויות בנחלה.
בנושא זה נשפכו מילים רבות, ביחס למירוץ הזכויות בין יורשים לבין בני זוג, במקום בו הושארו צוואות הסותרות את הוראות הסכם החכירה והסכם המשבצת, כאשר יש לדעת, כי עמדת רמ"י הינה כי המשק החקלאי לא יפוצל וכי בת הזוג הינה עדיפה על היורשים.
מדיניות זו מקבלת ביטוי גם בהוראות סעיף 114(ג) לחוק הירושה שקובע, כי כאשר נותרו יורשים וכן בן זוג, בן הזוג עדיף על היורשים.
בהמשך נחתם הסכם בין האם לבין האח שאמור היה להתגורר בביתה לאחר לכתה לבית עולמה ובו העבירה האם לו ולאשתו את הזכויות בבית המגורים שלה.
לאחר שהאם הלכה לעולמה התעוררה מחלוקת בין האחים ביחס לזכויות בנחלה ובבית המגורים.
בית המשפט ניתח בפסק דין ארוך ומנומק היטב, את הסוגיות של הורשת המשק החקלאי בהתאם להסכמי המשבצת, זכויות "בר רשות" וההגבלה על עבירותן בהתאם להסכמי המשבצת, מינוי "בן ממשיך" וסעיף 114 לחוק הירושה.
בסופו של יום ולאחר ניתוח מעמיק של הסכם המשבצת והוראות סעיף 114 לחוק הירושה, נקבע על ידי כבוד השופטת פרוקצ'יה, כי המינוי של הבן הממשיך עומד בעינו וכי ההסכם בין האמא לבן ביחס להעברת הזכויות בבית המגורים בטל אך אינו שולל תרופות המוקנות לו מדיני החוזים ועשיית עושר ולא במשפט.
כבוד השופטת סטרסברג - כהן קבעה, כי ההסכם בין הבן לאמא אינו בטל וכי הבן שמונה כבן ממשיך, מושתק מלטעון לבטלות ההסכם והוא אינו זכאי למנוע מהבן שקיבל זכויות בבית המגורים מלפנות למינהל ולסוכנות לשם מימוש זכותו.
כבוד השופטת ציינה, כי אין בהסכם "הפנים משפחתי" כדי לכבול את המינהל והסוכונות להוראותיו לעניין הזכויות של הבן בבית המגורים כלפיהם.
כבוד הנשיא (דאז) ברק קובע, כי עצם העובדה שהעברת הזכויות לבן בבית המגורים נאסרה בהסכם המשולש, אינה מביאה לבטלות ההסכם.
כבוד הנשיא הביע עמדה, כי הקביעה שההסכם אינו בטל מעוררת שאלה אם הוא כלל ניתן לאכיפה ואם עומדים לבן סעדים בגין ההסכם.
תוצאת פסק הדין היתה, כי ההסכם בין האמא לבן ביחס לבית המגורים אינו בטל וכי הבן שמונה כבן ממשיך הינו בעל הזכויות בנחלה.
כלומר, בית המשפט הותיר את האחים לגור ביחד בנחלה, כאשר אחד מהם הינו בעל הזכויות בנחלה והשני הינו בעל זכויות בבית המגורים של האם המהווה חלק מהנחלה.
השופטים הביעו דעתם בפסק הדין, כי ראוי שהאחים יעשו מאמץ להגיע ביניהם להסדר ברוח טובה.
עוד מסקנה שעלתה הינה, כי מדיניות הגורמים המיישבים אינה נותנת לבעלי הנחלות חופש פעולה בנחלותיהם ואין מנוס מלקיים מדיוניות זו המשקפת אינטרס ציבורי מובהק כל עוד היא לא שונתה.
בפסק הדין צויין, כי הפער בין העובדה שניתן למנות בן ממשיך אחד בנחלה והאיסור לפצל את הנחלה בין היורשים, גורר אחריו סיכול ציפיות טבעיות להנות מחלקים מן הנחלה וקושי זה ראוי שיימצא לו פתרון במישור הארצי הכולל.
פסק הדין ניתן בשנת 2002, באותה עת היתה קיימת הוראת אגף חקלאי מס' 62 לפיה ניתן היה להורות על ביצוע הליך של הפרדת בית אחד מהנחלה, אך בית המשפט לא קבע שימוש בהוראה זו, נוכח הנסיבות שהיו קיימות באותה עת. התוצאה היא, שהאחים נותרו לגור סמוך זה לזה באותה נחלה, מבלי שניתן פתרון ישים להפרדת ה"כוחות".
נוכל לומר, כי כיום, ככל ומקרה כגון זה היה מגיע לפתחו של בית המשפט, ניתן היה להגיע לפתרון מתאים לצדדים, לפיו הבית שהובטח לבן יפוצל מהנחלה ואילו הנחלה לאחר הפיצול תירשם ע"ש הבן הממשיך.
כך ניתן היה לממש את רצון האם בהתאם להסכם שנחתם עם בנה ולא בוטל על ידי בית המשפט העליון ומנגד ליתן את הזכויות בנחלה לבן הממשיך.
ניתן להסיק מהדברים האמורים לעיל, כי הסכמים בתוך המשפחה, הינם בעיתיים מאוד מבחינה משפטית ולרוב לא ניתנים ליישום ובייחוד לאור העובדה, כי הם מנוגדים להוראות החלטות מועצת מקרקעי ישראל.
יש לזכור, כי כאשר ניתנת לבעל הנחלה זכות "בר רשות" זכויותיו כפופות להסכם במסגרתו ניתן הרישיון שהוא הסכם המשבצת. כל פעולה ביחס לזכויות בנחלה, כפופה להוראות הסכם המשבצת, ואת תוכנו נדרשים בעלי הנחלות להכיר היטב, בטרם הם עורכים צוואה או בטרם הם עורכים הסכם עם אחד הילדים שמבקש לבנות בית בנחלה ומאפשרים לו לעיתים גם לשעבד את הנחלה לטובת בנק על מנת לקבל הלוואה לבניית הבית.
המטרה העיקרית היא, "הפרדת כוחות בזמן מוגדר מראש" - כלומר - בעל נחלה המאפשר לילד לבנות בית בנחלה, נדרש לקבוע הוראות ברורות בהסכם שייחתם בין הצדדים, ולהבהיר אילו זכויות הוא מתכוון לתת לילד שבונה את הבית ומתגורר בו עם משפחתו וכן לקבוע הוראות כיצד יתנהגו הצדדים במקרה של מכירת הנחלה, גירושין של הילד, מקרה מוות, פשיטת רגל וכיוצ"ב.
הסכם משולש וסעיף 114 לחוק הירושה:
בהתאם לסעיף 20ה' להסכם המשולש, הנחלה אינה מהווה חלק מהעיזבון.
במקום בו בעל הזכויות בנחלה לא הותיר אחריו צוואה, יפעלו היורשים בהתאם להוראות סעיף 114 לחוק הירושה הקובע, כי המשק החקלאי יירשם על שם היורש שמעוניין ויכול לקיים את המשק החקלאי.
כמובן, כי במקום בו נותר בן הזוג, הוא זה שיקבל את מלוא הזכויות בנחלה. הוראות הסכם המשבצת והוראות סעיף 114 יחולו במקום בו האחרון מבני הזוג הלך לעולמו ולא הותיר אחריו צוואה.
במקרים בהם היורשים לא יגיעו להסכמה ביניהם, הנחלה תחולק על ידי בית המשפט בהתאם לנסיבות.
מקום בו בעל הנחלה התיר לאחד הילדים לבנות בית שני בנחלה, ראוי כי היחסים יוסדרו בהסכם ביניהם, על מנת למנוע מצב בו הבן השקיע בבניית בית שני בנחלה והתגורר בבית שנים רבות, אך לא הושארה צוואה וזכויותיו ייוותרו תלויות "באוויר" ללא כל ביטחון.
בהתאם להוראות פסק דין חיים נ' חיים, שהוזכר לעיל, ראוי לזכור, כי כאשר אחד הילדים מבקש לבנות בית בנחלה, בטרם הבניה, יש לחתום עימו על הסכם, הקובע הוראות שמתיישבות עם החלטות מועצת מקרקעי ישראל והסכם המשבצת, על מנת שניתן יהיה לאוכפן ובכדי שלא להגיע לתוצאה בהתאם לפסק הדין, כאמור, כי ההסכם אינו בר אכיפה בכל הקשור ליחסים מול הרשויות.
הסכם משבצת דו - צדדי:
בהתאם לסעיף 19ג' להסכם הדו - צדדי, הנחלה אינה מהווה חלק מהעיזבון. כאשר אחד מבני הזוג הלך לעולמו, יועברו כל הזכויות בנחלה לבן הזוג שנותר בחיים.
ככל ולא נותר בן זוג יועברו הזכויות לילד שיכול ומסוגל לקיים את המשק החקלאי.
ככל וקיימים מספר ילדים ואין הסכמה ביניהם, הזכויות יועברו לילד המסוגל לקיים את הנחלה בהתאם להחלטת בית המשפט.
בעלי הזכויות יכולים לקבוע בצוואה מי מהילדים יקבל את הזכויות בנחלה לאחר ששניהם ילכו לעולמם, כאשר הזכויות יירשמו ע"ש יחיד או בני זוג בלבד.
ההסכם הדו- צדדי (שלא כמו ההסכם המשולש), אינו מפנה להוראות סעיף 114 לחוק הירושה.
הסכם החכירה:
הוראות הסכם החכירה, בנוסח שאושר לאחר כניסתו לתוקף של חוק הירושה בשנת 1965, קובעות, כי בעת שאחד מבני הזוג שהיה חבר אגודה הלך לעולמו, בן הזוג שנותר בחיים יקבל את מלוא הזכויות בנחלה, גם אם הושארה צוואה הקובעת הוראות אחרות.
לאחר שאחרון מבני הזוג הלך לעולמו, היורשים יפעלו בהתאם להוראות סעיף 114 לחוק הירושה, כפי שהוסבר לעיל, כאשר ככל והושארה צוואה, כמובן כי היורשים יפעלו בהתאם להוראות הצוואה.
הסכמי המשבצת והסכם החכירה מעמידים אתגרים משפטיים מורכבים ביותר עבור יורשים שנותרו עם נחלה כאשר אין בנמצא צוואה שקובעת למי יועברו הזכויות בנחלה.
בנושא זה נשפכו מילים רבות, ביחס למירוץ הזכויות בין יורשים לבין בני זוג, במקום בו הושארו צוואות הסותרות את הוראות הסכם החכירה והסכם המשבצת, כאשר יש לדעת, כי עמדת רמ"י הינה כי המשק החקלאי לא יפוצל וכי בת הזוג הינה עדיפה על היורשים.
מדיניות זו מקבלת ביטוי גם בהוראות סעיף 114(ג) לחוק הירושה שקובע, כי כאשר נותרו יורשים וכן בן זוג, בן הזוג עדיף על היורשים.
סעיף 100 לחוק המקרקעין:
זכות קדימה בין יורשים:
(א) מקרקעין שהם משק חקלאי כמשמעותו בסעיף 114 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, והם עברו בירושה, בין על פי דין ובין על פי צוואה, ליורשים אחדים במשותף, לא יהיה יורש זכאי להעביר חלקו בהם לאחר אלא אם הציע אותו תחילה ליורש בעל זכות הקדימה.
זכות קדימה בין יורשים:
(א) מקרקעין שהם משק חקלאי כמשמעותו בסעיף 114 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, והם עברו בירושה, בין על פי דין ובין על פי צוואה, ליורשים אחדים במשותף, לא יהיה יורש זכאי להעביר חלקו בהם לאחר אלא אם הציע אותו תחילה ליורש בעל זכות הקדימה.
(ב) בשנתיים הראשונות לאחר מתן צו הירושה או צו אישור הצוואה, יראו כל יורש כבעל זכות קדימה לגבי חלקו של יורש אחר; מכאן ואילך יראו כבעל זכות קדימה רק יורש שרשם תוך השנתיים הראשונות זכות קדימה לעצמו לגבי חלקו של יורש אחר.
סוגיה שיש להתייחס אליה בצוואות, קשורה גם לסעיף 100 לחוק המקרקעין, הקובע זכות קדימה בין יורשים במשק חקלאי ועולה רבות בעת "פירוק שיתוף" בין יורשים בנחלות.
יש לשים לב, כי למרות שסעיף החוק עושה שימוש במילים "עברו בירושה" אין במדובר ברישום הזכויות ע"ש היורשים, שכן לא ניתן לרשום את הזכויות ברשות מקרקעי ישראל ע"ש מספר יורשים.
בהתאם לפסיקה שהתפתחה בנושא פירוק שיתוף בנחלות, נקבע, כי לצורך פירוק השיתוף יש לפעול דווקא בהליכים למינוי מנהל עיזבון הואיל והיורשים לא רשומים כבעלי הזכויות בנחלה.
עוד יש לשים לב, כי רישום הזכויות של היורשים ניתן לביצוע בלשכת רישום המקרקעין, כאשר הזכויות הינן זכויות חכירה, אך הדבר מנוגד להוראות רשות מקרקעי ישראל.
פעמים רבות ניתן למצוא נסחי טאבו בהם רשומים מספר יורשים כבעלי הזכויות בנחלה, אך הרישום ברשות נותר ע"ש המורישים ואף מצאנו מקרים מהעבר בהם הזכויות רשומות ע"ש בני משפחה מדרגה שניה.
כאשר בעל נחלה עורך צוואה, יש להתייחס למצב הרישומי של הנחלה במועד עריכת הצוואה ובייחוד במקרים המתוארים לעיל בהם הרישום בטאבו אינו תואם את הרישום ברשות מקרקעי ישראל.
סעיף 101 לחוק המקרקעין:
סוגיה שיש להתייחס אליה בצוואות, קשורה גם לסעיף 100 לחוק המקרקעין, הקובע זכות קדימה בין יורשים במשק חקלאי ועולה רבות בעת "פירוק שיתוף" בין יורשים בנחלות.
יש לשים לב, כי למרות שסעיף החוק עושה שימוש במילים "עברו בירושה" אין במדובר ברישום הזכויות ע"ש היורשים, שכן לא ניתן לרשום את הזכויות ברשות מקרקעי ישראל ע"ש מספר יורשים.
בהתאם לפסיקה שהתפתחה בנושא פירוק שיתוף בנחלות, נקבע, כי לצורך פירוק השיתוף יש לפעול דווקא בהליכים למינוי מנהל עיזבון הואיל והיורשים לא רשומים כבעלי הזכויות בנחלה.
עוד יש לשים לב, כי רישום הזכויות של היורשים ניתן לביצוע בלשכת רישום המקרקעין, כאשר הזכויות הינן זכויות חכירה, אך הדבר מנוגד להוראות רשות מקרקעי ישראל.
פעמים רבות ניתן למצוא נסחי טאבו בהם רשומים מספר יורשים כבעלי הזכויות בנחלה, אך הרישום ברשות נותר ע"ש המורישים ואף מצאנו מקרים מהעבר בהם הזכויות רשומות ע"ש בני משפחה מדרגה שניה.
כאשר בעל נחלה עורך צוואה, יש להתייחס למצב הרישומי של הנחלה במועד עריכת הצוואה ובייחוד במקרים המתוארים לעיל בהם הרישום בטאבו אינו תואם את הרישום ברשות מקרקעי ישראל.
סעיף 101 לחוק המקרקעין:
זכות קדימה בין בני זוג:
"מקרקעין שהם בבעלות משותפת של בני זוג, והם משק חקלאי או בית עסק המתנהלים על ידיהם במשותף או דירה המשמשת להם מגורים, לא יהיה בן זוג זכאי להעביר חלקו לאחר אלא אם הציע אותו תחילה לבן-זוגו"
בנושא הקדימות של בן/בת הזוג לקבל את הזכויות בנחלה, ניתן לראות בסעיף 101 לחוק המקרקעין, כי לכאורה, כאשר בן הזוג מסרב לרכוש את הזכויות מבן הזוג השני, ניתן להעביר את הזכויות בנחלה לצד ג'.
מקרה זה יכול להתקיים בנכס מכל סוג אחר (דירה, משרד, מגרש), אך נוכח הוראות הסכמי המשבצת, הסכם החכירה והוראות ההחלטות של מועצת מקרקעי ישראל, יש לזכור, כי נחלה הינה יחידה אחת שלא ניתנת לחלוקה ואת הזכויות ביחס אליה, ניתן לרשום רק על יחיד או בני זוג בלבד ועל כן, יש לשים לב שלא "ליפול" להתנגשות זו בין הוראות הסכמי המשבצת להוראות החוק.
סעיף 55 לחוק הירושה:
לצורך הדיון במקרה של ראובן שהבאנו לעיל, נזכיר גם את סעיף 55 לחוק הירושה הקובע כך:
"איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש"
כלומר - במקום בו בני זוג חיים ביחד והם אינם נשואים ואחד מהם הלך לעולמו ולא הותיר אחריו צוואה, יקבל בן הזוג את החלקים להם הוא זכאי בהתאם לחוק הירושה ובמקרה זה בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק הירושה - בן הזוג זכאי לקבל את מכונית הנוסעים וכן מחצית מהזכויות.
במשק חקלאי הזכויות לא עוברות בהתאם לאמור בסעיף 55 לחוק הירושה אלא בהתאם להוראות סעיף 114 לחוק הירושה ובהתאם להוראות הסכמי המשבצת והסכם החכירה.
בנושא זה קיימות מחלוקות לעניין "מירוץ הזכויות".
יש להבהיר היטב, כי מבחינה של עשרות פסקי דין הדנים בנושא של הורשת המשק החקלאי ומינוי בן ממשיך, ובייחוד אלו האחרונים, ניתן לומר, כי קיימת מגמה של ריכוך המדיניות ביחס לאי פיצול הנחלה שהיתה ידועה במשך שנים רבות.
כבר נקבע בנושא זה, כי במקום בו הבן בנה את הבית בנחלה ולא הושארה צוואה (כמו בסיפור שלנו על ראובן), ובהתאם לעובדות שהתרחשו בכל מקרה לגופו, כי היתה כוונה ליתן לבן את הזכויות בבית בלבד ולא את מלוא הזכויות בנחלה ואכן בית המשפט איפשר לבצע את ההליכים הנדרשים לצורך כך שמאפשרים את הפרדת הבית מהנחלה.
במקרים אחרים נקבע, כי במקום בו הושארה צוואה ולא נקבע כי על היורש שיקבל את הזכויות בנחלה לפצות את יתר היורשים, בית המשפט לא פועל בהתאם לסעיף 114 לחוק הירושה ועל כן, במקום בו אין הוראה מפורשת על פיצוי יתר היורשים, אין הם זכאים לקבל פיצוי בגין חלקיהם בעיזבון בכל הקשור לנחלה, מהיורש שיקבל את הזכויות.
סעיף 8 לחוק הירושה ומינוי "בן ממשיך":
חשוב להדגיש, כי צוואה הינה הדרך של אדם להותיר אחריו הוראות מה ייעשה בעיזבון שהוא מותיר אחריו ועיקרון העל בדיני הירושה הוא, כי את רצון המת יש לקיים.
מנגד, יש להדגיש, כי בהתאם לסעיף 8 לחוק הירושה - עסקה בירושה עתידית או מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל לאחר מות הנותן - בטלה, אלא אם היא נעשתה בדרך של צוואה.
הוראה זו מחברת אותנו למוסד של "הבן הממשיך" שחולף מן העולם אט אט ועם אישור הסכמי החכירה לפי החלטה 823 וכן בהתאם להחלטה 1155, מוסד זה יהפוך לא רלוונטי אלא יוותר בשוליים ביחס להסכמי עבר בלבד.
חשוב להבהיר - כי סעיף 8 לחוק הירושה למעשה קובע, כי כל ההוראות שנקבעו ביחס למינוי בן ממשיך, אשר נרשם באגודה, בסוכנות ובמינהל מקרקעי ישראל, כאשר הוריו היו בחיים, לפיהן, עם מות ההורים הזכויות יועברו לבן הממשיך - אינן עומדות בהוראות סעיף 8 לחוק הירושה ועל כן הן בטלות.
פסק דין מוביל שדן בנקודה זו הוא פסק דין אזולאי נ' אזולאי שקבע במפורש, כי על מנת שמינוי הבן הממשיך יעמוד בהוראות סעיף 8 לחוק הירושה, יש לקבוע את המינוי של הבן הממשיך בצוואה!!!
מסקנות והמלצות:
בנושא הקדימות של בן/בת הזוג לקבל את הזכויות בנחלה, ניתן לראות בסעיף 101 לחוק המקרקעין, כי לכאורה, כאשר בן הזוג מסרב לרכוש את הזכויות מבן הזוג השני, ניתן להעביר את הזכויות בנחלה לצד ג'.
מקרה זה יכול להתקיים בנכס מכל סוג אחר (דירה, משרד, מגרש), אך נוכח הוראות הסכמי המשבצת, הסכם החכירה והוראות ההחלטות של מועצת מקרקעי ישראל, יש לזכור, כי נחלה הינה יחידה אחת שלא ניתנת לחלוקה ואת הזכויות ביחס אליה, ניתן לרשום רק על יחיד או בני זוג בלבד ועל כן, יש לשים לב שלא "ליפול" להתנגשות זו בין הוראות הסכמי המשבצת להוראות החוק.
סעיף 55 לחוק הירושה:
לצורך הדיון במקרה של ראובן שהבאנו לעיל, נזכיר גם את סעיף 55 לחוק הירושה הקובע כך:
"איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש"
כלומר - במקום בו בני זוג חיים ביחד והם אינם נשואים ואחד מהם הלך לעולמו ולא הותיר אחריו צוואה, יקבל בן הזוג את החלקים להם הוא זכאי בהתאם לחוק הירושה ובמקרה זה בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק הירושה - בן הזוג זכאי לקבל את מכונית הנוסעים וכן מחצית מהזכויות.
במשק חקלאי הזכויות לא עוברות בהתאם לאמור בסעיף 55 לחוק הירושה אלא בהתאם להוראות סעיף 114 לחוק הירושה ובהתאם להוראות הסכמי המשבצת והסכם החכירה.
בנושא זה קיימות מחלוקות לעניין "מירוץ הזכויות".
יש להבהיר היטב, כי מבחינה של עשרות פסקי דין הדנים בנושא של הורשת המשק החקלאי ומינוי בן ממשיך, ובייחוד אלו האחרונים, ניתן לומר, כי קיימת מגמה של ריכוך המדיניות ביחס לאי פיצול הנחלה שהיתה ידועה במשך שנים רבות.
כבר נקבע בנושא זה, כי במקום בו הבן בנה את הבית בנחלה ולא הושארה צוואה (כמו בסיפור שלנו על ראובן), ובהתאם לעובדות שהתרחשו בכל מקרה לגופו, כי היתה כוונה ליתן לבן את הזכויות בבית בלבד ולא את מלוא הזכויות בנחלה ואכן בית המשפט איפשר לבצע את ההליכים הנדרשים לצורך כך שמאפשרים את הפרדת הבית מהנחלה.
במקרים אחרים נקבע, כי במקום בו הושארה צוואה ולא נקבע כי על היורש שיקבל את הזכויות בנחלה לפצות את יתר היורשים, בית המשפט לא פועל בהתאם לסעיף 114 לחוק הירושה ועל כן, במקום בו אין הוראה מפורשת על פיצוי יתר היורשים, אין הם זכאים לקבל פיצוי בגין חלקיהם בעיזבון בכל הקשור לנחלה, מהיורש שיקבל את הזכויות.
סעיף 8 לחוק הירושה ומינוי "בן ממשיך":
חשוב להדגיש, כי צוואה הינה הדרך של אדם להותיר אחריו הוראות מה ייעשה בעיזבון שהוא מותיר אחריו ועיקרון העל בדיני הירושה הוא, כי את רצון המת יש לקיים.
מנגד, יש להדגיש, כי בהתאם לסעיף 8 לחוק הירושה - עסקה בירושה עתידית או מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל לאחר מות הנותן - בטלה, אלא אם היא נעשתה בדרך של צוואה.
הוראה זו מחברת אותנו למוסד של "הבן הממשיך" שחולף מן העולם אט אט ועם אישור הסכמי החכירה לפי החלטה 823 וכן בהתאם להחלטה 1155, מוסד זה יהפוך לא רלוונטי אלא יוותר בשוליים ביחס להסכמי עבר בלבד.
חשוב להבהיר - כי סעיף 8 לחוק הירושה למעשה קובע, כי כל ההוראות שנקבעו ביחס למינוי בן ממשיך, אשר נרשם באגודה, בסוכנות ובמינהל מקרקעי ישראל, כאשר הוריו היו בחיים, לפיהן, עם מות ההורים הזכויות יועברו לבן הממשיך - אינן עומדות בהוראות סעיף 8 לחוק הירושה ועל כן הן בטלות.
פסק דין מוביל שדן בנקודה זו הוא פסק דין אזולאי נ' אזולאי שקבע במפורש, כי על מנת שמינוי הבן הממשיך יעמוד בהוראות סעיף 8 לחוק הירושה, יש לקבוע את המינוי של הבן הממשיך בצוואה!!!
מסקנות והמלצות:
- א.עריכת צוואה: בכדי להביא לכך שבסופה של הדרך, רצונו של בעל הנחלה יקוים במלואו ובדווקנות, מומלץ לערוך צוואה שתסדיר את מערכת היחסים בין היורשים ולא להותיר את היורשים "להסתדר" ביניהם לאחר ההורים ילכו לבית עולמם.גם אם אנו נוטים, כדרכו של עולם, לסמוך על המשפחה הגרעינית, יש לזכור, כי לכל בן או בת ישנם בני זוג, להם יש הורים, דודים, סבים וסבתות, לוחשים לסוסים, ואנשים טובים בדרך, שעשויים ללחוש על אוזנם עצות שלא לטובתם ומבלי שנשים לב, יצרנו אש בשדה קוצים, שלא ניתן יהיה לכבותה.צוואה היא הדרך להסדיר את היחסים באופן הברור ביותר, כאשר יש לערוך אותה לאחר שיקול דעת רחב ולאחר שנלקחו בחשבון שיקולים משפטיים ושיקולי מיסוי, מצבה הפיזי של הנחלה, בנית בית על ידי אחד הילדים בנחלה, החלטות מועצת מקרקעי ישראל ובייחוד החלטה 1155.
- ב.מערכת הסכמים בין "דור ההמשך" לבין ההורים: בכדי להימנע מהמצב אליו נקלע ראובן גיבור סיפורנו, במקרה של גרושים/אלמנים (גם בנישואין ראשונים במקרים מסוימים), יש לחתום על "הסכם ממון" עם בן/בת הזוג ולהסדיר את היחסים ביחס לנחלה ולהורות כי במקרה של פרידה או מוות, לא קיימות לבן/בת הזוג זכויות בנחלה ולקבוע ויתור של בן/בת הזוג ללא זכות חזרה ולהוסיף לכך תצהיר מטעמם.
בנוסף לכך, להותיר צוואה ולקבוע הוראות ביחס להורשת הזכויות בנחלה לילדים, הוראות לפיצוי בין היורשים, ולבחון מי הוא הילד שיוכל לקבל את הזכויות בנחלה ולפצות את יתר היורשים וכן להתחשב במצבים בהם אחד הילדים בנה בית נחלה ולהותיר הוראות ביחס לפיצול הבית של הילד מהנחלה.
בנושא זה יש לקבוע הוראות ברורות, לרבות תקופת זמן מוגדרת לביצוע הפיצול ולא להותיר בשום מקרה, מספר ילדים שמתגוררים ביחד בנחלה ללא אפשרות פיצול בזמן מוגדר מראש.
במקרה בו הילדים מבקשים לבנות בית בנחלה, יש לחתום עימם על הסכם "בין דורי" ולקבוע הוראות מפורשות ביחס לזכויות של בני הזוג "בבלוקים" בלבד ולא להקנות להם זכויות בנחלה. בהסכם זה יש לקבוע הוראות ביחס לאפשרות של פיצול הבית מהנחלה והנשיאה בעלויות וכל בזמן מוגדר מראש.
חשוב לקבוע הוראות ביחס לפיצול הבית מהנחלה, על מנת להותיר בידי הילד זכויות קניין בנכס סחיר ולא להותיר בידיו פיצוי בגין "בלוקים" בלבד שלא יאפשר לו להתקדם לנכס משלו במקרה בו הוא יידרש לעזוב את הנחלה בעת מכירה או הורשה כפי שקרה במקרה של דני בנו של ראובן גיבור סיפורנו.
עוד מומלץ, כי בני הזוג שבונים את הבית בנחלה, יחתמו ביניהם על "הסכם ממון" במסגרתו ייקבע כי החתן או הכלה, יידרשו לעזוב את בית המגורים בעת גירושין או מוות או במקרה מכירה או הורשה (ככל ולא נקבע הליך פיצול), ולקבוע את דרך הפיצוי בגין "הבלוקים" במקרים אלה.
לסיכום נאמר, כי כל מקרה נידון לגופו ויש להתאים את מערכת ההסכמים ואת הפתרונות המשפטיים והמיסויים הנדרשים לפי דרישת ההורים או המשפחה.
כיום בעלי הנחלות עומדים בפני מעבר לזכויות "חכירה לדורות" בהתאם להחלטה 823 והחלטה 1155.
בכדי שניתן יהיה לחתום על הסכם חכירה לדורות, יש לעבור מספר אבני דרך, החל מהליכי מדידה, תכנון, הסדרת שימושים, תשלום חובות עבר, רישום הזכויות ביחס לחלקות א' בלשכת רישום המקרקעין, חתימה על הסכמי חכירה לפי החלטה 823 ולבסוף חתימה על נספח לפי החלטה 1155, בהתאם לשיקול דעת בעל הנחלה.
בכדי שניוותר עם זכויות חכירה "לדורות" יש לשמור על שלמות המשפחות, גם אם מדובר בחיי ההורים או אחרי שהם הולכים לבית עולמם, ועל כן, חשוב להסדיר את מערכת היחסים בין בני המשפחה מראש ולא בדיעבד וכך נבטיח לא רק את "החכירה לדורות" אלא גם את "המשפחה לדורות".
הכותב מתמחה באגודות שיתופיות ובמיסוי www.lieblaw.co.il
בנושא זה יש לקבוע הוראות ברורות, לרבות תקופת זמן מוגדרת לביצוע הפיצול ולא להותיר בשום מקרה, מספר ילדים שמתגוררים ביחד בנחלה ללא אפשרות פיצול בזמן מוגדר מראש.
במקרה בו הילדים מבקשים לבנות בית בנחלה, יש לחתום עימם על הסכם "בין דורי" ולקבוע הוראות מפורשות ביחס לזכויות של בני הזוג "בבלוקים" בלבד ולא להקנות להם זכויות בנחלה. בהסכם זה יש לקבוע הוראות ביחס לאפשרות של פיצול הבית מהנחלה והנשיאה בעלויות וכל בזמן מוגדר מראש.
חשוב לקבוע הוראות ביחס לפיצול הבית מהנחלה, על מנת להותיר בידי הילד זכויות קניין בנכס סחיר ולא להותיר בידיו פיצוי בגין "בלוקים" בלבד שלא יאפשר לו להתקדם לנכס משלו במקרה בו הוא יידרש לעזוב את הנחלה בעת מכירה או הורשה כפי שקרה במקרה של דני בנו של ראובן גיבור סיפורנו.
עוד מומלץ, כי בני הזוג שבונים את הבית בנחלה, יחתמו ביניהם על "הסכם ממון" במסגרתו ייקבע כי החתן או הכלה, יידרשו לעזוב את בית המגורים בעת גירושין או מוות או במקרה מכירה או הורשה (ככל ולא נקבע הליך פיצול), ולקבוע את דרך הפיצוי בגין "הבלוקים" במקרים אלה.
לסיכום נאמר, כי כל מקרה נידון לגופו ויש להתאים את מערכת ההסכמים ואת הפתרונות המשפטיים והמיסויים הנדרשים לפי דרישת ההורים או המשפחה.
כיום בעלי הנחלות עומדים בפני מעבר לזכויות "חכירה לדורות" בהתאם להחלטה 823 והחלטה 1155.
בכדי שניתן יהיה לחתום על הסכם חכירה לדורות, יש לעבור מספר אבני דרך, החל מהליכי מדידה, תכנון, הסדרת שימושים, תשלום חובות עבר, רישום הזכויות ביחס לחלקות א' בלשכת רישום המקרקעין, חתימה על הסכמי חכירה לפי החלטה 823 ולבסוף חתימה על נספח לפי החלטה 1155, בהתאם לשיקול דעת בעל הנחלה.
בכדי שניוותר עם זכויות חכירה "לדורות" יש לשמור על שלמות המשפחות, גם אם מדובר בחיי ההורים או אחרי שהם הולכים לבית עולמם, ועל כן, חשוב להסדיר את מערכת היחסים בין בני המשפחה מראש ולא בדיעבד וכך נבטיח לא רק את "החכירה לדורות" אלא גם את "המשפחה לדורות".
הכותב מתמחה באגודות שיתופיות ובמיסוי www.lieblaw.co.il
הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
מקרקעין, דיני מושבים וקיבוצים, גישור, בוררויות ועוד...
משרד וותיק מאד, מקצועי, אדיב ומנוסה
משרד וותיק מאד, מקצועי, אדיב ומנוסה
ייעוץ אישי 
התחדשות עירונית, פינוי בינוי, תמ"א 38, יזמות מקרקעין, תביעות נגד קבלנים, ליטיגציה
צוואות, ירושה על פי דין, ניהול עיזבון, ליטיגציה אזרחית מורכבת, משפט מנהלי וכו'.. ליווי אישי, וחשיבה משפטית יצירתית
משרד מוביל בעל מוניטין רב בתחומים: מקרקעין, מגזר חקלאי, מיסים, מושבים, קיבוצים ועוד
חוות דעת דין אמריקאי בבתי המשפט בארץ.
המשרד הוקם ב 1995. בעל וותק ומוניטין רב במתן חוות דעת בתחום הדין האמריקאי.
משרד מקצועי, מסור ומנוסה העוסק בתחומים: אגודות שיתופיות, ירושות, מקרקעין, נזיקין, דיני עבודה, ועוד...
נוסד ב - 2002. משרד איכותי ומקצועי, בעל ניסיון רב בתחומים:
הפקעות מקרקעין, מסחרי, מגזר חקלאי, נדל"ן.
הפקעות מקרקעין, מסחרי, מגזר חקלאי, נדל"ן.
גירושין, דיני משפחה, משפט פלילי.
מעל 30 שנות ניסיון בתחומי דיני המשפחה והמשפט הפלילי.
טיפים וחדשות
מידע משפטי מאמרים
© כל הזכויות שמורות מערכת מידע משפטי - law-info
