חלוקת מכסות מים בין חברי אגודה שיתופית לאור החלטות רשם האגודות השיתופיות

מסיבות פרוצדוראליות, הסכסוכים בעניין הוכרעו על ידי רשם האגודות בלוחות זמנים החוצים "עונות השקיה" שלמות. על מנת לקצר את משך ההכרעה בטענות קיפוח והפלייה קבע הרשם: "... המחלוקות בעניין יובאו להכרעה בפני ועדה משותפת הכוללת את נציג משרד החקלאות, נציג התנועה המיישבת ונציג התאחדות חקלאי ישראל... " הועדה תכריע במחלוקת תוך שבועיים מיום קבלת התלונה.

(הועדה, ברשות יצחק טובלי החלה לפעול החל משנת 2012)

בקביעת העקרונות הנ"ל ניסה הרשם לאזן בין עקרונות השוויון הקואופרטיביים לבין העובדה שחקלאים ותיקים הקימו במשך שנים ענפי חקלאות תוך שהם מתבססים על מכסות מים שהוקצו להם בתום לב. הרשם היה ער לכך שצמצום דרסטי ומיידי במכסות לחקלאים הותיקים, עלול לגרום להם נזק של ממש. לפיכך קבע כי יצירת השוויון תהא הדרגתית, בתקופה של 4 שנים (2009 - 2012), כך גם לגבי צמצום המכסה לענפי הגידול המשותפים.

בה"פ 5742-08-10 דוד יעקב ואחרים נגד אוהד מושב עובדים, קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע שהחלטות הרשם בעניין אינן בסמכות הרשם, מה גם שהרשם בעצמו הגדיר את הכללים הנ"ל כ"הנחיות" ולא ככללים מחייבים. יחד עם זאת הוסיף בית המשפט:

"... אין פשר הדברים שהכללים והמנגנון שנקבעו על ידי הרשם, נותרים מחוסרי נפקות להכרעה בענייננו... כללים אלה יכולים לשמש לקביעת נורמות התנהלות תמת לב, ובדרך מקובלת, של אגודה שיתופית סבירה. אפשר, שהחלטת אגודה מסוימת לקבוע מנגנון שונה, עדיין תהיה סבירה ותקינה, וברת קיום, חרף שאינה תואמת לחלוטין את כללי הרשם, אולם יהיה מקום לבוחנה, בין היתר, על רקע קיום אותם כללים מנחים... "

בית המשפט קבע כי ההחלטה של האסיפה הכללית במושב אוהד המחלקת את עודף המים באופן יחסי על פי הצריכה הממוצעת של כל החקלאים הפעילים "אינה תואמת את המנגנון שחפץ הרשם להנהיג" הואיל והחקלאים הותיקים, בניגוד לכאלה המחדשים פעילותם, יזכו בדרך זו לתוספת מכסה על פי ממוצע העבר באופן שינציח את ההבדל ומבלי שייווצר שוויון בין כלל החקלאים הפעילים בטווח הארוך.

בפסק דינו של עוה"ד עופר נועם, במעמדו כבורר מטעם רשם האגודות (תיק 1332/26/11) קבע הבורר שהחלטה של האסיפה הכללית המאריכה לחמש שנים את משך התקופה בה יהא על החקלאים הותיקים להסתגל לצמצום במכסתם, הינה החלטה סבירה שאין להתערב בה (אליקים יוגב ואחרים נגד תאשור מושב עובדים).

דומני כי עוה"ד נועם צדק בפסיקתו ואוסיף ואומר: שינויים במבנה משק חקלאי שמטרתם צמצום ממכסת מים עשויים להמשך שנים רבות מאוד. מי שנטע מטעים (פרדסים, סובטרופיים) או בנה משק חיי על בסיס מכסה קיימת, לא בנקל יצליח להקטין את צריכת המים שלו מבלי שהדבר יגרום לו נזקים והפסדים של ממש ולעיתים אף לקריסה כלכלית. על כן, יש לנהוג בזהירות רבה עת אנו מאלצים חקלאים לצמצם את מכסתם לטובת מי שהחלו זה עתה לחזור למעגל היצרנים החקלאיים שבאגודה.

לעניין "מסחור" בזכויות מים על ידי אגודות שיתופיות; דעתי היא שהאגודות אינן יכולות להתנות העברת עודפי מים לחקלאים פעילים בתשלום כספי. המים הינם רכושה של מדינת ישראל ומכסת המים המוקצית לאגודה אינה "נכס" של האגודה. אני ער לכך שדעתו של רשם האגודות שונה בעניין זה (ראה סעיף 2 להחלטה 1642/343/08) ועל כן הרחיב את דברי: על פי מדיניות הממשלה כפי שהיא באה ליישום בשנים האחרונות, רשויות מקומיות, עיריות, תאגידי מים ותאגידים אחרים, אינם יכולים לעשות רווח מאספקת מים לצרכניהם. הגופים המעבירים את המים הינם "ספקים" כהגדרתם בחוק, ותפקידם לשמש כשליח או מתווך בהעברת המים ל"צרכן" הסופי, קרי לחקלאי. ענף המים באגודה שיתופית אמור לדעתי להתנהל כענף כלכלי סגור שכל הוצאותיו מכוסות על ידי משתמשי המים באופן יחסי לצריכתם, זאת, מבלי להותיר רווחים. "עודף תפעולי", אם יווצר, יכול לשמש כ"קרן השקעות" לחידוש מערכות המים בעתיד.

בהספקת המים לחבריה צריכה האגודה לנהוג בתום לב. גביית תשלום עבור הסכמת האגודה לניוד מים מחבר לחבר או מעודפי המים שברשות האגודה הינה לדעתי נורמה פסולה.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.