אי פרסום פסקי דין והחלטות בענייני משפחה

רבים אינם יודעים זאת, אולם במדינת ישראל אין מתפרסמים פסקי דין והחלטות הניתנים בתיקים משפטיים העוסקים בענייני משפחה.

עובדה זו נכונה לא רק ביחס לבתי המשפט לענייני משפחה (המקבילים לבתי המשפט השלום) אלא גם ביחס לבתי המשפט המחוזיים ובית המשפט העליון העוסקים בנושאים אלו (בד"כ כערכאות ערעור).

בניגוד לכלל המשפטי המחייב באופן עקרוני לחשוף כל החלטה שיפוטית אלא אם כן ניתנה החלטה מנומקת ומידתית שלא לעשות כן, הרי שבכל הנושאים המשפטיים הנוגעים לענייני המשפחה חל כלל הפוך הקובע כי אין לפרסם דבר אלא אם כן הותר לעשות כן באופן מפורש.
עובדה זו גורמת לכך שרק מיעוט שבמיעוט מפסקי הדין והחלטות בתי המשפט הנ"ל בנושאי המשפחה מתפרסמות ומובאות לידיעת הציבור.

אם חשבתם כי מדובר בהחלטות "שוליות" העוסקות ב"חוט מאריך" כלשונם הססגונית של שלישיית הגשש החיוור, הרי טעות בידכם.

בתי המשפט לענייני משפחה מוסמכים לדון בקשת נושאים רחבה ביותר וללא כל הגבלת סכום כספי (הגבלה החלה על בתי משפט שלום "רגילים"). כך מובאים בפני בתי המשפט הללו סכסוכי ירושה העוסקים בעזבונות בהיקף מליוני ₪ שהשפעתם הנה לא פעם ישירה ורבה על התנהלותן של חברות פרטיות וציבוריות במשק הישראלי. כך גם מובאים בפני בתי המשפט הללו סכסוכים עסקיים שמקורם בתוך המשפחה, אולם גם השפעתם שלהם חורגת לעיתים קרובות מתחום צר זה ונוגעת למעורבים חיצוניים רבים.

בנוסף לסכסוכים כספיים הנוגעים לא פעם לציבור הרחב, הרי שגם סכסוכי מזונות ומשמורת פשוטים לכאורה עשויים להיות בעלי משמעות ציבורית רבה. כך, למשל, ביחס לשאלה בדבר אופן התייחסותם של בתי המשפט לענייני המשפחה לסוגיית משמורת ילדים רכים אצל האם דווקא (עקרון המכונה "חזקת הגיל הרך" ומצוי במוקד דיון והמלצות ביניים של ועדת שניט). כך גם באשר לשאלה מהו סכום המזונות המקובל או הממוצע בפסיקת בתי המשפט.

עד כמה שיראה מוזר הדבר, במצב הנוכחי אין אפשרות לקבל תשובה מקצועית ורצינית לשאלות הנ"ל ולרבות נוספות, אשר תקצר יריעה זו מלפרטן.

ולא רק בעצם פרסום פסקידין והחלטות עסקינן, אלא גם באופן הפרסום החלקי. בענין זה יש לציין כי גם כאשר כבר מורים בתי המשפט כי ניתן לפרסם פסק דין או החלטה כזו או אחרת, הרי שבמקרה כזה, בניגוד לפרסום כל הליך משפטי אחר, מתפרסם פסק הדין תחת אותיות בלבד (כגון; ד.ל. נ' ב.ל.) או תחת הכיתוב "פלוני" "אלמונית" וכדו'. כך קורה שהרוצה לסקור החלטות שיפוטיות בנושאי משפחה להתמודד עם רשימה ארוכה של "פלונים" ו"אלמונים" או עם צירופי אותיות אנונימיים. גם עובדה זו מקשה על סקירת, איתור ומעקב אחר פסיקות בתי המשפט.
  
אם חשבתם כי המצב המתואר לעיל הנו "עובדה היסטורית בלתי ניתנת לשינוי" הרי שגם כאן טעות בידכם. ההיפך הוא הנכון; עד להקמת בתי המשפט לענייני משפחה בשנת 1995 התפרסמו פסקי הדין והחלטות הערכאות השיפוטיות שדנו בענייני המשפחה ללא מגבלה מיוחדת כולל ציון שמות הצדדים בכותרת פסק הדין. זאת למעט נושאים חריגים הנוגעים לאימוץ ילדים ולחסויים. מצב זה אף תאם ותואם את הנעשה בשיטות משפטיות רבות במדינות העולם המערבי, בהן לא קיים חיסיון גורף ומובנה על דיונים משפטיים העוסקים בענייני משפחה ואשר ההחלטות המשפטיות מתפרסמות תוך איזכור שמות הצדדים.

דווקא הקמת הערכאה החדשה, שהנה צעד מבורך שהביא עמו פתרונות לבעיות רבות שאפיינו את המצב שקדם לו, פגע קשות בתחום שקיפות המצב המשפטי בתחום זה. נראה אם כן כי המדיניות החדשה, בדבר חיסיון גורף, אשר הוחלה בישראל מאז הקמת בתי המשפט לענייני משפחה, הנה קיצונית מידי וניזקה מרובה על תועלתה.

קריאתם של אנשי אקדמיה החוקרים את תחומי דיני המשפחה על גווניהם, לפרסם את פסקי הדין הניתנים בנושאים אלו הנה אפוא קריאה נכונה ורלוונטית, לא רק לחוקרים ומשפטנים אלא לכלל הציבור הרחב, הזכאי לקבל מידע רציף ורחב ככל האפשר הנוגע לבסיס החיים של כל אחד ואחת מאיתנו; המשפחה.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.