תנאים מקדימים להגשת התנגדות לקיום צוואה

תנאים מקדימים להגשת התנגדות לקיום צוואה*
מאת: עו"ד ד"ר רן מובשוביץ

אמרו חז"ל שסוף מעשה במחשבה תחילה. על מנת לשפר את הסיכוי של התנגדות לקיום צוואה ראוי להתייחס למספר מרכיבים המשפיעים על סיכויי ההליך, אפילו אם במהות הטענות צודקות ונכונות ויש בהן, כשלעצמן, להביא לקבלת הסעדים המבוקשים מבית המשפט.


ראשית, שיהוי. מדובר במצב של המתנה יתרה להגשת תביעה, גם אם טרם התיישנה בהתאם לדין. כאשר נולדה סיבה לתביעה, יש להגישה מיד לבית המשפט ובמילים אחרות – אין להשתהות ואין להמתין מתוך מחשבה "שהדברים יסתדרו".מבחינה אסטרטגית, אין זה סביר לצפות מאדם אשר נוקט במהלכי גזל רכוש שאינו שלו, שיהפוך את עמדתו מרצונו החופשי, וימסור לידיכם את מה שמגיע לכם. הניסיון מלמד, כי מרבית האנשים פועלים מתוך תחושת "צדק" פנימית ולכן סבורים ש-"מגיע להם" להחזיק ברכוש. מבחינתם, הרכוש שלהם, ממש כפי שמבחינתכם, הרכוש שלכם.מבחינה משפטית, עיקר העניין בשיהוי, הוא בכך שנולדת "הסתמכות" של הזוכה על הרכוש שהועבר לחזקתו, ואין מקום לאפשר תביעה המוגשת באיחור נכבד כאשר מטרתה לערער על אותה זכייה.לפיכך, באופן עקרוני ומבלי להתייחס לכל מקרה לגופו, מי שממתין עם תביעתו, גם אם טרם חלפה תקופת ההתיישנות, מקטין את סיכוייו להצלחה בבית המשפט. כאמור, יש במצב זה כדי לפגוע אנושות בסיכוי המהלך המשפטי.


שנית, עילה. אדם שמעוניין להגיש תביעה חייב לשאול את עצמו, מהי הסיבה הטובה להגשתה, ובהגדרה משפטית – מהי העילה הנכונה. עילה היא מכלול העובדות שאם יוכחו, יביאו למתן הסעד המבוקש. עילה שאינה מוצלחת מבחינה משפטית מתבססת על תחושות, סיפורים, שמועות וטענות חסרות יסוד מבחינה ראייתית. נתקלתי ביורשים רבים שנושלו מהרכוש שציפו לרשת, וביקשו לתקוף את הצוואה או היורשים מכוחה בבתי המשפט בשל תחושתם הקשה. מדובר בתביעות המונעות ברגש ואמוציות ולעיתים מעורב בהן גם אלמנט נקמני. האמת היא, שאין בהרגשת "הבגידה" שחש היורש המנושל כדי להוות משום עילהעילהמשפטית לתביעה ואין טעם לתבוע על סמך הרגשה רעה בלבד. תחושת תסכול מהחלטת מוריש לנשל אדם מעיזבונו אינה טענה שתביא לביטול הוראות צוואה. עם זאת, אדגיש, כי אם מי "שבגד" ביורש אינו המנוח, אלא אדם אחר שפעל לצורך גזל זכויות כספיות, הרי שנולדה ראשיתה של עילה לתביעה שעניינה בבירור מהלכיו של הגזלן ותיקון המצב שנוצר, ולכך אין קשר לתחושה שלילית של התובע, גם אם היא קיימת. המשפט בהחלט מכיר במצב של "פגיעה בצדק"וזו עשויה להוות עילה טובה לתביעה.


שלישית, ראיות. חייב להיות בסיס עובדתי ומשפטי לתביעה המבוסס על ראיות. ראיות הן המקור להוכחת עובדות השנויות במחלוקת.ללא ראיות, דין התביעה כישלון. כאמור, עובדות שביסוד התביעה אינן יכולות להיות תקוות שבלב, תחושה קשה או רצון לנקמה, אלא נסיבות שאפשר להוכיח אותן באמצעות ראיות. רק הצגת הראיותראיות בבית המשפט באופן התומך בטענות יובילו לנצחון בהליך המשפטי. אם אין ראיות ואין דרך להשיג את הראיות, סיכויסיכוי ההליך נמוכים מאד. תובעתובע שהגיש תביעה שאינה נתמכת בראיות מוצקות יכשל בדרך כלל. מקרה יוצא דופן לכך הוא מקרה של "תביעות סחיטה" עליהן נפרט בהמשך.


רביעית, מעמד. הכינוי לכך בעגה המקצועית הוא "המעוניין בדבר". לא כל אחד רשאי להגיש תביעה בענייני ירושה ועיזבון. אדם המבקש להגיש תביעה חייב להוכיח קשר לעניין נשוא התביעה ורצוי מאד שיוכיח כי נפגע ממעשיו של הנתבע. בתי המשפט אינם מקבלים, בדרך כלל, תובענות המוגשות על ידי מי שאינו "מעוניין בדבר". יוצא דופן לכך הינו מי שמצליח לקבל מעמד של "ידיד בית המשפט". בדרך כלל, מדובר בגוף ציבורי אשר מצליח לשכנע את בית המשפט כי הוא מייצג אינטרסים שיש צורך להתייחס אליהם במהלך ההליך. כך לדוגמא, ייצגתי בשעתו עורך דין, שלא היה קשור משפחתית למורישים, אשר ביקש להודיע לבית המשפט על מידע שהגיע לידו בדבר מזימה להשתלטות על ירושתן של נשים בודדות ניצולות שואה שחיו בגפן. בית המשפט איפשר לו לפתוח בהליך כידיד בית המשפט.


חמישית, סעדים. התובע חייב לשאול את עצמו מה הוא רוצה להשיג ומהם היעדים אליהם הוא שואף להגיע בתביעתו. יש רצוי ויש מצוי. ניתן להגדיר מבחינה מעשית את יעדי התביעה כ-"סעדים" או "תרופות" אשר מתבקשים מבית המשפט, ובהקשר לכך יש לזכור שבית המשפט אינו יכול להעניק את כל המתבקש ממנו, אלא רק את מה שהחוק העניק לו במסגרת סמכותו. בית המשפט אינו כל יכול. לדוגמא, בית המשפט אינו יכול להכשיר צוואה בעדים, אפילו רצה בכך, אם אין שני עדים לעריכת הצוואה. בנוסף, על התובע לזכור כי בית המשפט לא ייתן סעד שלא נתבע, ולכן חשוב מאד לנסח את התביעה (וגם בקשה לסעד זמני) עם הסעדים המתאימים. ניתן לצפות סיכויי תביעה על פי אופי הסעדים התבקשים. לדוגמא, הסיכוי לשכנע את בית המשפט ליתו צו עשה זמני (צו שתכליתו לשנות מצב קיים) נמוך מאד.


שישית, התובע חייב לדעת, לפי איזה דין יתברר הסכסוך ובאיזו ערכאה ובהתאם יוכל לתכנן לפחות בחלק מהמקרים את המהלך על בסיס הדין התקף.
ככלל, הדין הישראלי, המכונה חוק הירושה, התשכ"ה-1965, הוא המסגרת הנורמטיבית התקפה וסעיף 151 מורה כי הדיון יערך בבית המשפט לענייני משפחה. אלא שהוראות ס' 155 לחוק מאפשרות לצדדים לפנות בהסכמה לבית הדין הרבני ולבקשו לדון בסכסוך. סעיף 155(ג) מאפשר לצדדים להורות לבית הדין לדון על פי הדין הדתי, ובכך נפתחת הדרך לדיון על פי דין שאינו ישראלי, אלא על פי המשפט העברי. יודגש, כי מקרה כזה מחייב הסכמת כל הצדדים. בפרשת בת חן עוזרי, ניסו צאצאי המנוח למנוע מבת זוגו את ירושתה על פי דין משעה שהנפטר לא הותיר אחריו צוואה, אלא שהיא התנגדה למתן סמכות לבית הדין. בית הדין הרבני פסק שאין מקום לשמוע את התנגדותה, מכיון שלא היתה נשואה לו, ולכן לא "נוגעת בדבר". בית המשפט הגבוה לצדק, פסק כי מעמדה של הידועה בציבור יקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה, והתלה את פסק הדין של בית הדין הרבני. בין היתר התייחס בית המשפט לכך שמעמד "ידועה בציבור" הוא יציר החוק האזרחי וכלל אינו מוכר בדין הדתי, כעניין שעשוי לכאורה לפגוע בסיכוייה לזכות בירושה.

על פי הוראת ס' 136 לחוק, על ירושתו של אדם חל דין מושבו ערב פטירתו. על מנת שבית המשפט הישראלי יקנה סמכות לדון בענייני ירושה, יש לקבוע כי המוריש היה בשעת מותו תושב ישראל או כי הניח אחריו המוריש נכסים בישראל. השאלה מהו מקום מושבו של המנוח נקבעת על פי מרכז חייו של המנוח במועד הפטירה. יחד עם זאת, אין בקניית סמכות לדון בסכסוך ירושה, כדי לקבוע איזה דין יחול על הירושה. בפרשת מסתורה, קבע בית המשפט כי הדין שיחול על הירושה הינו דין המושב, אך יתכן שעל נכסים מסויימים יחול דין אחר, והוא מקום הימצאם. במקרה של ירושה על פי דין, יחול על הנכסים דין מקום הימצאם אם שיטת המשפט במקום בו הם נמצאים קובעת כי היא בלבד תחול על ירושתם. לפיכך, בית המשפט עשוי לדון בעניינו של תושב ישראל אשר הוריש נכס מקרקעין בלבנון, על פי הדין הלבנוני. מובן שמצב מסוג זה מחייב הבנה בדין הלבנוני ואכן, בתי המשפט נוהגים להסתמך על חוות דעת מומחה לדין זר בטרם יפסקו במחלוקת.


המרכיבים שסקרתי לעיל משפיעים על סיכויי ההליך ועל אופי הדיון בו. תכנון מוקדם של ההליך המשפטי, אשר מתייחס לנתונים אלו, יאפשר הערכה מושכלת של דרכי הפעולה ובחירה בנתיב אשר יעניק לנו את הסיכוי הטוב ביותר. העובדה שהליכים משפטיים בירושה נחשבים סבוכים למדי, מדגישה את ההמלצה לפנות לעורך דין המתמחה בתחום, עוד בטרם יציאה לתביעה, על מנת לזכות בייעוץ המקצועי האיכותי הנדרש.

*   מתוך המהדורה החדשה של הספר "לנצח בקרב על הירושה. מדריך לשיפור סיכויי ההליך המשפטי"

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.