המהפך - ארגוני הבריאות מקשיחים עמדותיהם ולא מוכנים להתפשר בתביעות רשלנות רפואית

עורכי דין - מידע משפטי: דיני נזיקין ו/או ביטוח - רשלנות רפואית - דיני נזיקין - ארגוני בריאות - בתי חולים - רשלנות בניתוח רפואי - התרשלות רופא - כירורגיית כף יד - הסכם פשרה - ראיות - חקירת מומחים

למה לא לסגור תיקי רשלנות בפשרה עם בתי החולים? עניינו של מאמר זה להבהיר כי הסיכויים לכך קטנים והולכים.

שלח שאלה בנושא לעורך דין

המהפך - ארגוני הבריאות מקשיחים עמדותיהם ולא מוכנים להתפשר בתביעות רשלנות רפואית
מאת : עו"ד ד"ר דוד שרים

למה לא לסגור תיקי רשלנות בפשרה עם בתי החולים? עניינו של מאמר זה להבהיר כי הסיכויים לכך קטנים והולכים.

מזה כשלוש שנים ניכרת בבירור מגמה של ארגוני הבריאות ובראשם שירותי בריאות כללית ובתי החולים של הדסה, להימנע מלסיים תביעות רשלנות רפואית שהוגשו נגדם בפשרות, ולהעדיף לנהל את התובענות הללו עד הסוף, כולל שמיעת עדות מהנפגעים וחקירות של מומחי התובעים.

אם בעבר הלא רחוק הייתה המגמה, ניסיונות להתפשר, הרי שכיום, גם בתיקים שבהם התוצאה הברורה היא לרעת ארגוני הבריאות, וגם לאחר השמעת רמזים של השופטים, ארגוני הבריאות מעדיפים להורות לעורכי הדין שמייצגים אותם לדרוש לשמוע את הראיות ולנהל משפטים אלה עד הסוף, דבר שכמובן גורם להארכה משמעותית של המשפט, להוצאות ניכרות על התובע, ולהכבדה משמעותית בדרך לקבלת הפיצויים של נפגעי רשלנות רפואית.

להלן ננסה לעמוד על היפוך המגמה ועל הסיבות לה.

כמו כל משפטי הנזיקין, גם תביעות ברשלנות רפואית מתנהלות בשני שלבים עיקריים. השלב הראשון הוא שלב "קדם- המשפט" שבו מוגשים כתבי התביעה, כתבי ההגנה ובעיקר - חוות דעת רפואיות שמהוות את לב התביעה, ואת לב ההגנה. בנוסף מוחלפים בשלב זה שאלונים שנועדו לאסוף מידע רלוונטי, בין הצדדים. בסופו של שלב "קדם המשפט" מורה השופט על הגשת מסמך טענות מסכם, ובו כל טענות התביעה יחד עם חישוב הנזק לו הוא טוען, מלווה באסמכתאות. זהו "תחשיב נזק" מטעם התובע. מסמך זהה מוגש מטעם ההגנה, והוא כמובן כולל הסברים ונימוקים מדוע יש לדחות את התביעה ולא לקבלה, וכן תחשיב נזק מטעם ההגנה.

בהתבסס על מסמכים אלה, נותן השופט היושב בדין את הצעתו, הבלתי פורמאלית, והלא-מחייבת, מה צריך להיות הפיצוי [אם בכלל] בתביעה, על מנת לסיים אותה בפשרה, בטרם שמיעת הראיות.

להזכיר; "שמיעת ראיות" בתיק רשלנות רפואית משמעותו העיקרית היא חקירת המומחים שכתבו בתיק את חוות הדעת לצדדים, ולפי הצורך [ולפי היכולות וההבנה של עורכי הדין של הצדדים] חקירת הרופאים שהיו מעורבים בפועל בניהול המקרה, וחקירת עדים שראו ו/או חוו את האירועים. שמיעת ראיות אלו מאריכה מאד את זמן שמיעת המשפט, ודורשת מהתובע להפקיד סכומים של כ- 2,500 ₪ עבור כל עד מומחה שברצונו לחקור.

אז מדוע התרחש היפוך המגמה?

כידוע ישראל חווה בעשור האחרון ריבוי תביעות ברשלנות רפואית, ומגמת העלייה במספרן של התביעות משתקפת גם בסכומי הפיצויים שנאלצים ארגוני הבריאות לשלם.

מאידך גיסא, חשופים ארגוני הבריאות ללחצים כלכליים גדלים והולכים, ומכאן שאחת הדרכים "היצירתיות" של ארגוני הבריאות היא להקשות על התובעים עוד יותר, כלומר לא לתת לתובעים "כסף קל" אלא לחייב את התובעים לעמוד על דוכן העדים למסור עדות, להיחקר בחקירה נגדית מתישה, ולא נעימה, ולראות אם עורכי דינם של התובעים באמת מסוגלים לחקור חקירה נגדית יעילה את אותם המומחים מטעם ארגוני הבריאות שנתנו חוות דעת בתיק.

נזכור גם כי אם בעבר מעט עורכי דין עסקו בתביעות רשלנות רפואית, הרי שכיום גם עורכי דין מתחילים וחסרי ניסיון מנהלים תביעות כאלה, והנחת העבודה של ארגוני הבריאות היא כי חוסר הניסיון של עורכי דין כאלה, יכול לגרום לדחיית תביעות, ו/או להפחתת סכומי הכסף שהם ייאלצו לשלם.

אם לא די בכל אלה, הרי שלעיתים התובע, שמצבו הרפואי חמור, עלול למות, וכמובן שלדבר זה יש השפעה על הפחתת הפיצויים המגיעים לעיזבונו. נזכור גם כי הארכת שמיעת המשפט בשנתיים עד ארבע, משמעותה כי ארגוני הבריאות "נהנים" מהכסף עוד זמן לא מבוטל.

עד כמה קיצונית התופעה נוכל ללמוד מתיק שהסתיים לא מכבר בבית משפט השלום בתל אביב.
נער צעיר ששיחק כדורגל הובהל לבית חולים הדסה לאחר שטיפס על גדר ואצבעו נחתכה בצורה קשה. בחדר המיון טופל הנער על ידי מתמחה שביצע לו ניתוח בן כשעתיים, בחדר המיון, ולאחר שסיים את הניתוח המאולתר, הבהיר להורים כי למחרת הנער ייבדק על ידי מומחה בכירורגיית כף יד, ויעבור ניתוח מסודר לתיקון המבנים העדינים של האצבע.
למרבה התדהמה, עם בוקר, הופנה הנער למומחה כף יד שלא טרח לבדוק את כף היד, הותיר אותה חבושה ושחרר את הנער לביתו ללא ניתוח, אלא עם הוראות למעקב בלבד.

בתיק זה בחר בית המשפט למנות מומחה מטעמו [פרופ' אבנר קרב ז"ל] אשר קבע בבירור כי ברפואה סבירה היה על המתמחה בחדר המיון בבית חולים הדסה לדאוג לבדיקת הנער על ידי מומחה, ולקבל ייעוץ ממומחה, ולכל הפחות היה על הדסה לוודא כי מומחה יבדוק את כף היד ביום שלמחרת. המומחה מטעם בית המשפט עמד על כשלים רבים שאירעו בטיפול וקבע כי מדובר בסטייה מהפרקטיקה המקובלת.

למרות חוות דעת כה ברורה מטעם מומחה בית המשפט, ולמרות הערות בית המשפט, בחרה "הדסה" להמשיך ולנהל את התביעה עד תומה.

בנסיבות אלה נחקרו על ידי הח"מ, עורך דינו של הנער, שהוא רופא ועורך דין, הרופאים המתמחים שעבדו במיון הדסה, המומחה הנתבע, המרפאה בעיסוק שטיפלה בנער לאחר מכן, וכמו כן נחקר מומחה ההגנה על חוות דעתו מטעם הדסה.

החקירות של העדים העלו בבירור כי גם המתמחה במיון סבר כי המומחה יבדוק את הנער למחרת, והופתע כאשר לא כך אירע, אך מפאת שהוא מתמחה, לא יכול היה להעיר לבכיר ממנו. עוד עלה כי בחדר מיון בוצע ניתוח לכל דבר ועניין, אך לא בתנאים של חדר ניתוח שכולל מכשירי הגדלה וצוות מיומן בעזרה.

בתנאים אלה, ולאחר ששמע את כל העדים, הכריע בית המשפט כי מדובר ברשלנות של בית החולים הדסה ושל המומחה שנתבע אישית, וחייב את הדסה לשלם סך כולל של כ- 750,000 ₪.

לציין כי כשנתיים וחצי קודם לכן, הציע בית המשפט לסיים את התביעה בסכום של כ- 500,000 ₪ במסגרת פשרה, אך, כאמור הדסה החליטה לנהל את התביעה עד הסוף.

חשוב לקורא מסמך זה להבין כי עורכי דין צעירים אולי יכולים לנהל תיקים מורכבים של רשלנות רפואית עד לשלב בו מוגשים תחשיבי נזק וניתנת הצעה לפשרה, אך ניהול דיוני הוכחות, חקירת מומחים רפואיים, והכנת תיקי מוצגים, הינם עניינים שדורשים גם מומחיות וגם ניסיון רב, ולכן בחלק מהתיקים, היפוך המגמה של ארגוני הבריאות והסירוב שלהם לסיים תיקים בפשרה, גורם לדחיית תביעות, אפילו אם הן מוצדקות.

לעיון בפסק הדין: ת.א. (שלום-ת"א) 22714/04 קופר נגד ד"ר אשור וההסתדרות המדיצינית הדסה.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.