זכויות היוצרים בצילום עיתונות – למי?

זכויות היוצרים בצילום עיתונות – למי?
מאת: עו"ד יורם ליכטנשטיין

סעיף 1 לחוק זכויות יוצרים 1911 (אכן, חוק מנדטורי שעודנו בתוקף ובעל חשיבות יומיומית) קובע מה היא בעצם זכות יוצרים – הזכות להעלות יצירה על במה, לפרסמה, להעתיקה, להוציאה לאור, להמחיזה, להעלותה על תקליט וכיוצא בזה.

"יצירה" יכולה להיות למעשה כל יצירה עצמאית ומקורית בתחומי הספרות, דרמה, מוסיקה ואמנות (כולל, למשל, פיסול ואף תוכנת מחשב) ובלבד שיש בה מידה מסוייימת של מקוריות וכן שיש לה ביטוי פיסי (כך, למשל, על הופעתו של שחקן בהצגת תיאטרון, יחול חוק זכויות מבצעים ומשדרים, התשמ"ד-1984, ולא חוק זכויות יוצרים. להבחנה בין הארוע עצמו לתיעודו, זכורה פרשת שידורי טורניר הטניס מוימבלדון בפרשת Tele-Event).

זכות זו הינה "זכות שלילית", כלומר – זכות המאפשרת למנוע מאחרים עשיית שימוש ביצירה אלא בהסכמתו של בעל הזכות המקורי. כעת נבדוק מי הוא בעל הזכות בענייננו.

סעיף 5(1) לחוק קובע, כי יוצרה של יצירה הינו בעל זכויות היוצרים בה. כלומר – מי שהפעיל את יכולתו ויצר יצירה מקורית, הוא בעל הזכויות בה (אין צורך ברישום הבעלות לעניין זכות יוצרים, אלא יש חובה להוכיח את עצם היצירה אם מתעורר סכסוך).

סעיף 2 לחוק קובע כי הזכות מופרת מקום בו עושה אדם שימוש בזכות כששימוש זה נתון לבעל הזכות. כלומר, אם מישהו עושה פעולה ביצירה שבעל הזכות זכאי לה, הרי בעל הזכות אף זכאי למנוע את עשיית אותה פעולה אם לא הסכים לה.

לכך, כמובן, נמצא חריגים שחלקם מנויים בסעיף (שימוש ברשות מבעל הזכות, שימוש במסגרת טיפול הוגן למחקר עצמי או ביקורת וכיוב'). הפרת הזכות תעשה, בין היתר, גם בעת הצגה של היצירה לצרכים מסחריים.

על פניו משמעות הדבר היא, שהצלם הוא היוצר ולפיכך גם בעל זכות היוצרים, על פי חוק.
אלא, שישנם מקרים בהם הדין מקנה את זכות היוצרים גם למי שאינו יוצרה של הזכות למרות העדרו של הסכם בין היוצר לבין הבעלים. מצבים שכאלה נזכרים, למשל בסעיף 5 לחוק ויחולו במקרים הבאים:

1. אם מדובר בפיתוח, צילום או תמונה; והקלישאה ("נגאטיב") הוזמנה על ידי מישהו אחר תמורת דבר ערך (תשלום בכסף או בדרך אחרת) ואין הסכם מפורש שקובע אחרת. אם תנאים אלו התקיימו, זכות היוצרים שייכת לבעל הקלישאה – המזמין ששילם עליה (כפי שנפסק גם בפרשת סטרוסקי נ' גלידות ויטמן ביחס לשלט פרסומת).

2. אם המחבר עבד אצל אדם אחר בחוזה שירות או חוזה שוליאות (חוק מ-1911, זוכרים?) והיצירה נעשתה במסגרת ביצועו של אותו חוזה, יהיה המעסיק בעל זכות היוצרים. אלא,שאם היצירה נעשתה עבור עיתון או כתב עת אחר הרי בהעדר הסכם אחר בין הצדדים יכול מחבר היצירה למנוע את פירסומה שלא בעיתונים ובכתבי עת. כלומר, היה ונכתבה כתבה לעיתון, ובעל העיתון מעוניין לפרסמה ככרזת פרסומת להצגה כלשהי, לא ניתן לעשות זאת בלי הסכמת היוצר (כמובן, אלא אם יש הסכם בין הצדדים קובע אחרת).

למרות שהחריג השני מדבר לכאורה בעיתון, הרי הוא אינו רלוונטי בענייננו, שכן הסעיף עוסק בכתבה בעוד שעניין לנו כאן בצילום והסעיף קובע מפורשות על אילו סוגים של יצירות הוא יחול.

לפיכך, נותר החריג הראשון שאכן חל בענייננו. יש לבדוק האם העניין עומד בתנאים הקבועים בו. אם, למשל, העיתון שולח צלמת לצלם אירוע מסויים עבור תמונה המלווה כתבה – אין ספק שזכות היוצרים היא של העיתון, אלא אם נאמר אחרת. אולם, אם הצלמת מציגה בפני העיתון מספר תמונות לבחירה לשם עיטור דפיו, והעיתון זכאי לבחור או שלא לבחור כל אחת מהן, לא ברור עד כמה יחול הסעיף ויתכן שהזכות תיוותר של הצלמת.

בעניין הלן רבינוביץ נ' יצחק מירלין משנת 1956, נעשתה עיסקה בין רקדנית בלט לבין צלמים, לפיה יצלמו הצלמים את הרקדנית לפרסום על כרטיסי ברכה וכיוב' ויגרמו לפרסומם ברבים, ומנגד יגדל פרסומה של הרקדנית. התביעה הוגשה, כאשר הצילומים נמכרו לחברת כרטיסי ברכה שהדפיסה את הצילום בלא ציון שמה של הרקדנית. בעניין זה תביעתה של הרקדנית על בסיס סעיף 5 נדחתה, שכן היא לא הזמינה את הנגאטיב ואף לא נתנה דבר מה בעל ערך כנגד היצירה. מכיוון שהיחסים לא היו כיחסי לקוח הפונה לצלם ומשלם לו כסף בגין התמונה – נדחתה תביעת התובעת. מכלל לאו נשמע הן – כלומר, במקרה בו המזמין הזמין את התמונה ושילם דבר ערך עבורה, דומה כי בית המשפט יפסוק שזכות היוצרים בה תעבור אליו.

משהועברה זכות היוצרים בתמונה לידי המזמין, זכאי המזמין לעשות בה שימוש לפי ראות עיניו – הוא בעליה כעת, והיוצר אינו יכול להגביל אותו לטווח כזה או אחר של פרסום.

אלא, שגם אם זכות היוצרים מועברת, יש לזכור את סעיף 4א' לפקודת זכויות יוצרים, הקובע קיום של זכות יוצרים מוסרית (שעל אף שמה הינה זכות חוקית למהדרין, אשר הדין מגן עליה). הזכות המוסרית נועדה לאפשר ליוצר (אפילו אם העביר את זכות היוצרים החומרית שלו, וראו סעיף 4א(4)) למנוע פעולות המביאות לפחיתות ערכה של היצירה (והדוגמא לכך לאחרונה הינה העתירה בדבר אי תחזוקתו הנאותה של פסלו של טומרקין שבכיכר רבין בתל אביב והוויכוח שנסב סביב מזרקת אגם בכיכר דיזנגוף).

סופו של דבר, התשובה בענייננו תלויה רבות בנסיבות הספציפיות של כל מקרה, אולם הדרך הנכונה להתגבר על תהיות וחוסר בטחון כאמור, הינה אכן להגיע להסכם חתום מראש, הקובע את גורל זכות היוצרים ומכתיב את זכויות הצדדים לעיסקה טרם התעוררותו של סכסוך.

הכנת וחתימת הסכם ממצה תפתור את מרבית הבעיות המוצגות לעיל, שכן העברת זכות יוצרים המבוצעת בכתב – מחייבת.

אזהרה: האמור לעיל מהווה סקירה כללית ולא ממצה של החומר הרוולנטי. אין לראות באמור לעיל כל ייעוץ משפטי ספציפי, על אף שהוא מתייחס לשאלה ספציפית, ובכל מקרה של בעיה חוקית יש להתייעץ עם עורך דין ולפרוש בפניו את התמונה במלואה. הסתמכות על מה מבין האמור לעיל תהיה על אחריות המסתמך בלבד.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.